סופשנחת

מלמעלה של פסטיבל המוות צנחתי עם טחורים לממשי של הזקנים. אמא שלחה לקלנסקופיה ובינתיים גגלתי אחרי משחה/תרופה[נרות] . לא היה מצב לעמוד את התור בסופרפארם שישי ועל הדרך גיליתי חנות לחם חדשה כשנתקעתי מול שלט לחמני- לחמי מחמצת. לאופה קוראים נחמני והוא אמר שאני הלקוח הראשון שפגש שהגיע בגלל השלט שמיועד למי שבא לאסוף, שהוא עצמו נמצא רק בשישי ורביעי ורצה לקחת ממני את הווטסאפ, שגם אני אאסוף. לחם מצוין. אכלתי ונטרתי פרפרים [3 לבנינים לא מזוהים ונמפית לא מזוהה]. בבית חיכתה ספרות מקצועית [עולש: תתפלא שאני מתכוון לטחורים. שנתיים סבלתי בשקט, אבל רק אתמול לא יכולתי יותר ושאלתי את בּתששוֹשבה אם היא לא אוהבת אותי, ואז היא אמרה לי "מה פתאום!", וגילתה לי שהמדובר בטחורים. יש לה תחת אדיר, אבל הצרה היא בטחורים, וכל התאמצות של השרירים מנפחת לה את הורידים בתחת ואי-אפשר בכלל להתקרב אליה, כשאני עוד במרחק של עשרה מטר - היא כבר מתחילה לעקם את הפרצוף מרוב כאבים ושולחת אותי לספה בסלון. אני מספר לך את זה באופן דיסקרטי לחלוטין. מרפא הטחורים חנוך לוין/הזונה מאוהיו ואחרים] הנשים של מוצרט/ג'ין גלובר, ברלין-בבילון המעולה ו"הטבח" שממשיך להרגיש ביוגרפי #סופשנחת

צילום לבנין: משה לאודון מנטרי פרפרים עצמאיים

21:15 זומטק