סופשנחת
Vardhan Le Zuz משתתף/משתתפת בויהי אור ~ סיון לביא~ Let there be glitter ~Sivan Lavie~ 12/3 עם Sivan Lavie וShiri Lass בגלריה מרכזית.
עברתי אצל וילינה לתחזק את הידיעה שיש עוד שמתענגים. כצפוי היה אצלה שארית מסיבטראנס פורים, שמארגניה למודי ניסיון מלחמוק משטרה עקפו בקלילות את הגבלות משרד הבריאות. נדבקנו והמשכנו. דקאמרון בראש. רובין אני והארית זזים בתל אביב. גשם ורוח הופכים את הנהיגה האיטית להרפתקה. תחנה מרכזית ריקה אך לא שוממה, התמונות בקירפח 5711 מתנוססות בגאון. שירי ואני סיכמנו שסיוון יודעת להשתלט על שטח ולא צריכה שיגידו לה. מבחינתי היא תמיד ידעה או בכל אופן מהתערוכה הראשונה שלה שראיתי בבית האדום ואחר כך בירושלים. יהי אור בזמן הקורונה, הפעם ציור הוא פעולה של חמיקה לבד מעמוד תומך שכוסה בתיעוד יומני של אהבה/תערוכה בזמן הקורונה. באשקלון הסערה חגגה. החניתי על המדרכה כמו כולם ונשארתי במכונית לנוח. דפיקות על החלון. שכנה מהבניין מבקשת שאזוז, כדי לאפשר לעוד מכונית להחנות במדרכה. חצות, אין לה מה לעשות? ברור שמסכים [החניה הקבועה שלי פנויה אני רואה אבל שניה] כעבור רגע טס ההליכון שלה מאי שם מאחורה ומשפשף את הכנף הקדמית. שלא תשבור לי את הארית. פותח שוב את החלון, שנינו מחליפים התנצלויות, אני שלא זזתי עוד והיא, שקלטה שההליכון שלה זה נשק. מהמקום החדש אני צופה בה הולכת הלוך ושוב עם ההליכון מהחניה במדרכה שחזרה לשליטתה המלאה...אח... יחי הפסיכוזה בימי הקורונה #סופשנחת
-- Vardhan Le Zuz — משתתף/משתתפת בהרשתית // עידן צבעוני // ה ש ק ה בסיפור פשוט.
ישיבות הצוות בוטלו, ברוך שיפץ את שולחן הפינג פונג ולא בא לי להדבק עוד אז בנחת ירדתי להדביק. אימון זוגות היה מפוצץ באנשים מאותגרי נגיף. עבדנו מקלות ובאופן טבעי בחרתי באורתופד כבן זוג. לאחר שסינדרום ירושלים נרגע בשעמום התרגול נסעתי באיטיות בתל אביב ריקה מתנועה לבד ממי שאין ברירה ומכורי טראומה. סערה בחוץ. אווירת אסון ללא בומים וסירנות שמפחידות את רובין. באוהלה של הספרות היו מעט, במקום ההמשך הרגיל של אבל עם תו ואיכות אפשר אבל הרבה יחסית לחוץ. הסכיזו-פרנואידי רגוע יחסית מהמקל של האורתופד, פספסתי את המינגלינג ורובין התלטפה, והיתה נחמדה עד שקלטה את החתולה בחצר. הושבתי אותה בזץ שקט לידי שלא תעשי בושות, הספקתי להנהן למירה...לא, אתה לא מציק לה למה אין פייסושלייב...שרון אס פנים מוכרות ליד שתיים לא מוכרות ועידן צבעוני מוסתר. עד כאן הכול בסדר. שרון צוללת לתוך "רשתית", השני של עידן...פרוזה שירית, לשון נבואית ודו"חות מקצועיים של טיפול....עדי שורק מזכירה את דקמרון [מגפת דבר ("המוות השחור") מכה בפירנצה. עשרה צעירים, שלושה גברים ושבע נשים, בני המעמד הגבוה, בורחים לווילה כפרית ומעבירים עשרה ימים בסיפור סיפורים] ואני חושב איזה מזל שמלני קליין שלי לא הגיעה, ועד שדנה אמיר מתארגנת מוזג יין ומושיב חזרה את רובין. קוטף מילים קשירה והתרת הבודדים שהגיעו דרך עיר רפאית, זיכרון אטום ומחבל בתוך העדות של עצמו...עידן עונה וטווה את וואלס עם באשיר לספר שהחל להיכתב לפני שלושים שנה כשחברה, שהיא ואמא שלה עובדות באברבנאל, סדרו לו לעבוד. הוואלס של ארי פולמן נחתם ט באקט של ראייה, סברה ושאתילה. ואילו ב"רשתית" עידן מסרב לראות ולשחזר - הסתרה - מילה כפעולה של חמיקה. במינגלינג שאחרי קבעתי עם שרון בספר הבא של עידן ונתתי לה לבחור תמונה. קטלגתי את עידן כנציג דור הוואלה והוא אמר שאני קצת מזכיר לו את דויד אבידן. נחרדתי שדווקא השווה אותי למשורר מת בדירת גג מוזנחת [במקום חצרוני ודירה משקיפה לעזה וים תיכון שאגיע אליה עוד שעתיים, בסיום הקו של חמישי] אבל עם אנשימ.ות האלו צריך להיות עדין אז לא התנגדתי. אבידן בטוח היה לייק למצב #סופשנחת
