התעכברשות; פרק ב

שביעותי העצמית מגיעה לשיאה בשבת, הפנטזיה האישית מוגנת על ידי פנטזמת הכלל. יצאנו לנטר פרפרים, העליתי פוסט לסופשנחת, שלישי בסך הכול, אחד פחות מחוק ורדן, יותר כבר לא יקרה ר. בסדר....כרגיל סולח לעצמי, שלושה מתוך חמישה חובה עדין מראה על יכולת עמידה בהתחייבות, שמירה על קצב מתן משמעויות. מיד לאחר שפתחתי את המסמך התרחשה הפסקת חשמל. הפסקות חשמל מתרחשות בתדירות של פעם ביום. הרבה לא הרבה כבר הכול יחסי. אשקלון משהו בין הודו לתל אביב, יותר לכיוון תל אביב בקטע של אין מצב שלא יהיה חשמל או רשת לפני שתקום זעקה גדולה שאף לא 1 רוצה. בעיר גבול וכו'. לאחר שאותחלו שוב המחשבים היה צריך לתקן את המעט שנכתב, לא נשמר ונמחק. ישנן עמדות בספריה שתמיד מפילות אותי בפח השמירה, במיוחד בשורה הרביעית שבשעה 23 נכבית. לא שבע או שמונה בערב, לא אחת בצהריים של יום שישי, סתם כך בשעה 23 שלה. השבוע יצא ה- 23 בשעה 11 בבוקר, הפרש קלאסי של 12 שעות אחורה [וחמישה ימים קדימה] ונמחקה לי הגרסה השמינית של ניאו סיפור. כתיבת הסיפור מתקדמת לאיטה כצפוי אך יותר במהירות מהניסיון הקודם לסגור סיפור שהפך לעוד תירוץ למשוך זמן בספריה. אלוהימה שרק הפעם לא ייצא כך. בחוץ יורד גשם כבד, הכול אפור אפור. אם לא אצא בקרוב לא יהיה לי שום אנרגיה לעשות כלום שם..אני יודע. הידיעה דווקא נותנת לי תקווה כי היא תכריח אותי לצאת מפה והרצון לצאת מפה למרות שכל כך נעים לי משמח. לזוז. לזוז. אשאיר את רובין פה ואצא לי השוקה שוקה שוקה.

עד שנסי לא אמר לי אתה מתכוון לשבוע הבא הדחקתי שמדובר כבר על חמישי הבא. המציאות של האירוע לא גורמת לי להסב את העיניים. כדי לשמור על הלימה עם המציאות עלי לשמור על מסגרת שאפשר לראות ולהעביר הלאה, שליח של שליח. יש לי כיוון עוד אין לי את ריכוז החומרים. ריכוז החומרים יגיע רק ....רק ...רק...כשאעשה קו אלכסון שייפלט מתוכי הסידור. מגוחך,אבל במובן הזה אני קורבן אלכסון צינור אלכסון פטאליסט של דפוסי ההתנהגות. הצמדות דווקא לשלושת הדמויות, ראנד אל'תור,מאט קוטון ופארין היא דלק לדפוס.

ב. יומנאיצ'ק

1. דוג'ו – פעמיים 2. קארבר- לא 3. ים – לא 4. ספרות עברית- לא 5. מתורגם – עם בוא הסער/כישור הזמן/ג'ורדן, ברנדון סנדרס 6- בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – לא 8. קומיקס – לא 9. מדיה- לא 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- לאיטו, ונכנס לאב לאב מי דו 12. רב מכר – פרק ט וניאו סיפור

ג. יומנאירשת

פתאום מאחורי דחיינות וחשדות צץ הרעיון להתייעץ איתו על זה. כאילו, למה רק לצמצם ולהתמקד במה שחשוב. ונמחק וכל זה. ואחרי דחייה ורתיעה ישנה...חזרתי לעכברושימות. המריפואנה מייפה את האירוע בראשי, כששום דבר לא בשליטה, ובטבעיות יעלו הניאו שלושרים אמנון אסף ואני לעמדה מסודרת מראש וכיו"ב. כובד הצניחה לעומק מטל המשימות. מוריד למארג דמיוני, ענן הגנה ותקיפה, הספר. מממממ......עם בוא הסער – כרך ב – רוברט ג'ורדן וברנדון סנדרסון, שמלווה את ההפקה, מופע השלושרים עם ראנד, מאט ופארין. הכי אוהב באמנון שהוא מתלהב ממילים ומשפטים, לא רק שלו, של כל העולם...יומו מורכב מליקוטי עונג שכאלו...הנה למשל "מה הטעם לשאת חרב עם חותם אנפה אם לא כדי שאחרים יראו אותה, נינאב?". אמנון ישוחח עם מיכל גולדשטיין מרחב ישורון, מאיה רבינוביץ', מתי עלה ואולי ערן הבחור הצעיר שפגשתי בחטף ויקריא מלנצח שדים – חא שי פאנג, לקט אגדות. ליינאפ לנסי: בשמונה מתיישבים בשורה עם הגב לצד דרום. שני מיקרופונים, אחד לאמנון ואחד לאורח/ת. לאחר כעשר דקות או כשאמנון ירצה יוצאים להפסקה. ואז אסף וייבס עם מה שצריך, מקרן וידיאו למצעד סרטי אומנות לחימה [אולי לצינורי גשש] לא צריך להיות מחובר לסאונד. כן לאפשר לשמוע בחוץ את הפנים בקטן. #התעכברשות פרק ב