צצצחוקים תערוכת בחירות שוב ; פרק ז

בחמישי אמיר התקשר והשאיר הודעה שמצא 15 צילומים, שהוא הדפיס ובוא נדבר. ירושלים גמרה אותי ולא הייתי מסוגל לדבר. מסתבר שגם לכתוב לא. תמונת סופשנחת ניקזה לדימוי 1 שהיה לי דחוף למצוא ולעלות לפני שאגיע הביתה.

זאת הודעה משמחת אני משחזר אותה כי היא אומרת שיש לי לפחות פרטנר אחד נורמאלי בכל הסיפור המעוות הזה. הלא נורמאלי היחידי [בעצם קצת יותר מאחד:] באמיר הוא שהוא לא בזוגיות, שהוא מבין ושם זין על כסף כמו שמעטים מסוגלים, שהוא עובד בגאווה במקצוע, שליחות, שלא נחשב מקצוע, ושהוא רוכב פאקנמקצועי על אופניים שאוהב לשתות ומבין מאיפה משתין הגלגל. חוץ מזה יש סוג של התעלמות מכל השאר וכמובן התעלמות מעצמי. לא נפטר משיעול. אני עושה החלטה אסטרטגית שבטח אשלם עליה לא להפסיק לעשן, לתת לזה להתדרדר. זה אומר למעשה שהפסקתי גם את השליטה על הזמנים [להלן גמרתי גמילה חלקית באופן מלא ורשמי^,)

בינתיים אני משקיע את האנרגיה בלבנות, למעשה מפנה אותה למקום הכי נוח וקל שיכול – להיות שם.

אמיר הוא זה שהחליט לעשות פתיחה של בייגלה ובאחת הוריד לי את כל הפומפזיות של מה צריך ובלה בלה. הוא נתן תאריך אמר ככה וככה ויצא שככה וככה. חנה הולכת איתנו. הם מסתדרים טוב. הוא נגנב שאין לי פה קומקום, לא בקטע של הקפה אלא מהתובנה שמשהו פה לא מתנהג כמו בדרך כלל, אין פה חברותא, זה מבאס ומשחרר את כולנו. פחות חברותא פחות אינטריגות פחות כוח יותר מקום לניסויים. חנה התחילה לסדר את החלל שלה. התחנה המרכזית עדין משמשת לה משקולת לא הפרייה. כשאנחנו מדברים, והיא רוצה לדבר יותר ממני [לי מספיק הכרזת שיתוף הפעולה אין לי רצון לדעת, רק רצון לקבל לראות להיות מופתע... כמובן שזה לא ממש בריא לתערוכה. תפקוד האוצר שבי מוגבל. הדי לא מדבר. אני מודאג אבל כמובן אין הרבה מה לעשות. כנ"ל עם יוליה. קורית ביננו פגישה מוזרה. אני קצת סקפטי. היא מפחדת ממני ובלי התמיכה שלי [יותר נכון של האחר, אם היה אוצר נורמאלי שעושה עבודה כמו שצריך היא היתה מקבלת את מה שהיא רוצה – תשומי, דיבור וכיו"ב]

היה קטע מוזר. מיקי התקשר בדחיפות שהוציא את הציוד ששמתי באחד החללים. ברור לי שזה בכלל לא אחד החללים שקיבלתי אבל אני לא מסוגל להגיד לו את זה. אני אומר לו שאני צריך להיות שם כדי לראות לוודא שאולי מישהו שם. מי פאקניכול לשים. כשמגיע לשם [ליד 5858, איפה שערן ואולי יעל יציגו] ומסתבר כצפוי שזה לא שלי. רק אז יכולתי לכתוב לו. מגוחך, אבל מה אפשר לעשות, אני אפס

תמונות ראשונות של אמיר דרבסקי \שמשום מה היה חשוב לי לטשטש אותן

ב. יומנאיצ'ק

1. דוג'ו – דויד, שינג אי 2.קארבר- לא 3. ים – פעמיים בלי גלשן, גיליתי את הגלשן שרוצה. לגלשן שלי נפל הסנפיר 4. ספרות עברית – לא 5. מתורגם – השודדים/אלמור ליאונרד, כס האמרילין/כישור הזמן 9 6- בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – לא 8. קומיקס - לא 9. מדיה- לא, המסך השני עדין קאפוט 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- לא..למה לא הנה עכשיו...עדכונים מהשטח [באמצע דיאבלי עולה לי פניה לעירית לגבי התערוכה. פונה.. 12. רב מכר – פרק ז ויטאלי עדין במובלעת

ג. יומנאירשת

‏‎אז הנה תמונות ראשונות, תערוכת בחירות ה -3 בתחנה המרכזית Election Exhabition Central Station חוץ מאיתי וחנה זוג הקיבוצניקים שאקזיסטנס שלחה לטפל בי יודעים 0 על הפתיחה. Itai Nekuda Ar יהיה הצופה של חנה אשורי ואני אהיה עם המפתחות ומעמד-ידנים, שעוד לא הצלחתי למצוא את הטוב. בנעילה איתי יהיה המנחה חנה צופה ואני כנל רק עם מיליון אנשים....מה שרואים בתמונות זה שני חללי תצוגה בהכשרה. מירי של אילה נצר בהוט זהב . כמובן. ב5837 יהיה Hadi Kalil ועוד [אמיר נעלב שהוא בועוד - במודעה שיצרנו בדחיפות לנעילה של ׳׳החדשה׳׳ איזה מזל שאניסאניאסנאצי]. בצד ימין למטה זה בובת מסכה שחובשים חולים שעוברים הקרנה. של שכן החדש שלי. הוא גמר ואת זה הוא לא רוצה לראות בבית. הוא פסל חובב וחשב לעשות עם זה משהו אבל פשוט לא רצה לראות את זה יותר. לקחתי לו ישר זה מתלבש לי, אולי, בחלל אחר בו תהיה הקרנת טקסט.למישהו יש מקרן שיקופיות? [ מה צריך מקרן שיקופיות, מחשב לא מספיק?] בתמונה למטה שמאל זה הויכוח הראשון והיחידי שהיה לי עם אילה עד כה. בראש כמובן. כן לגזור לא לגזור, לא משנה. ירינו זה בזה וקמנו מחדש #צצצצחוקימתערוכתבחירותשוב פרק ז׳

בתגובות: קישורים לדפי אירוע ולעבודה של A

כדי להראות לקובי מימון וחנה אשורי שאני לא הכלב.ה שלהן, אם כבר של הנשים של החברים המיליארדרים שלי - שאין לי זמן לעבוד על ההזמנה לצהול שהנה חשבתם שנפטרתם אבל לא, נפגשים לתערוכתבחירותשוב – ושל הקירגיזית שניתקה קשר, יצאתי לקניות עם הורים. ההפקה הזאת צמודה כל כך לבית הרגשי שכובדה מכבידה מאט הכול חוץ מנהיגה בארית. דקה לפני חמש מתייצב. הדלת. פתוחה. הכול בהיכון. אי של קרירות בלב מזה"ת. הייל אנחנו פסעתי פנימה הספקתי לתפוס כמה שניות שקט לפני שמזרקת האחוזה מקיצה משנץ. מארגן את רובין במרפסת, מסטרים סודה ואז הוא מופיע. כל צד נצמד למשהו. אני לשולחן והוא לשיש של המטבח. אין לנו הרבה זמן לפני שהתיעוב משתלט, שנינו ערים לכך באותו אופן. התיאום ביננו הוא כמו זוג אקרובטים. כפתיחה הוא פינג איזה משהו שעלול להתפרש כמשהו ואני פונג משהו שהכל בשליטה לא לדאוג לכלום אברסינג אנדר פאקנקונטרול. אתה עושה היום קניות אתה לבד. ווואוו לזה לא ציפיתי. אני מתיישב לקבלת הוראות ועושה את סיבוב על הסודה בזמן שהוא מחייג ומודיע לה שהגעתי. ההשארה איתה לבד היא יציאה לחופש בשבילו והצהרת אימון שאותה הוא מסייג בתקווה שביטוח לאומי יביא נהג לסידור הקניות לשום מלכודת אני נופל ובשארית הזמן ומעדכן אותו מה קורה בתערוכה. קובי מימון והחברים המיליארדרים שלי מענייינים לו ת'תחת. בזה שהתחנה המרכזית אמורה לעבור לשטח בבעלות מקוה ישראל יש חיבור. עכשיו זה אנחנו. באמצע נכנסה אמא שהיתה בביקור חולים. אנחנו מתעלמים זה מזה ולא מתערב בשום שאלה כמה סלים לקחת. כשמחכים למעלית היא מתחילה בנאום נזיפה על השיער הפרוע. אני לא מתאפק ועונה וזה מבחינתה הזרז לזה שהיא הולכת. לשבריר שניה חששתי ואז הופיעה מעלית. בפנים היא אומרת. הנה יש ראי תסתכל איך אתה נראה פלא שאף 1 לא רוצה אותך וכיו"ב. מביט בראי בעל כורחי ורואה אמן מסטול זחוח לגמרי במותג כמעט אמרתי אבל לא. נפתחה המעלית. מכונית חונה מאחורינו. אני יכול לצאת אבל בתקן שלה לא. אתה רוצה שאגיד לו לזוז והולכת להגיד לו לזוז כי [חלק פאקנ א] #צצצחוקיםתערוכתבחירותשוב פרק ז

Telefon Tel Aviv - standing at the bottom of the ocean

היה לי נורא חשוב להגיע לקורס קיץ השנתי על מרקסיזים [ואקלוגיה] בגדה השמאלית. לזוז לזוז לזוז. התירוץ היה בין השאר ליצור שיח עם אסף. הוא כמובן לא התייחס לזה.