סולטני הבלום; פרק ו - הסוף

בתקופת יומגולדמן, שזה להתאבד בעליזות ל"זכרון דברים", היחס להורים של כולם ושלי, מצליח לחמוק ממסקנות מורבידיות שבתקופת בלום עולות כבר בהתחלה. במקום הקטן של דימיון במצב שלי, בלום וסטיבן, אי הכריעה לפני המוות היא לא לאלוהים אלא כלפי הדבר שנקרא המערכת הרפואית, האחר הגדול והמאיים של הרוב... אצלנו זה אחרת. כמה שהיא עסוקה, ידענית ורצינית בעניין, עדין, היא שונאת לדבר על בריאות. הוא שונא לדבר ובטח שבריאות משעממת אותו לכן הוא מסתפק בלתקן אותה ולציית לאחר הגדול. הבוז לתחושת חולשה ולחולשת-גוף עדין לא הרפה גם כשהם נחלשים. זה פשוט פנטסטי. תמי אמרה לי אתה פשוט לא יודע מה זה הורים נזקקים. זאת נקודה מחברת לספר עזר של עפר שלח שכולו פנייה לאב הגדול בבקשה שיהיה זקוק.....ממממ....

בלום מתפוגג. פהפה הדוכיפת, שם זמני לנוכחות זמנית התגלתה ליד רגל שלט מיום גולדמן. המוות שלה ושל מיכל מתערבב. בשקיעה של שבת התנדנד צב ים מת על הגלים. מישהו הביא אותו לחוף אבל אז נוצרה התנגדות בקרב הקהל שהתגודד סביב השריון וצוואר-ראש שנשפך ורגלים שנשרכו בחוף. גררתי את דוד להמשיך לשחק.

אספלט/מיכל פיטובסקי חיכה לי כמסמן של פוסט בלום. קראתי שוב את הפרק הראשון. עפרי, 11, מאוימת על ידי בן כיתה. מורן, 15 שמצילה אותו, בגיל של אחותה, איימה לא מכבר על אחותה השנואה. אבא לבוראנט טוב לב ואמא מוכרת בגדים שאוהבת לעבוד, עפרי מעריצה של אביב גפן ".....בשלישי צווח לתוך מיקרופון, פניו מכורכמים סביב פיו העצום, שערו הצבוע אדום נוטף זיעה ונדבק לקרקפת. הפודרה נרטבת גם היא, נמסה בטלאים קטנים על פניו. עפרי לא חיבבה במיוחד את הפוסטר השלישי, אף על פי – ואולי מפני – שהיה אמיתי יותר. אבל הוא עצבן את אחותה כל כך שלא היה מנוס מלתלות אותו" [13] הערצת אביב גפן ממקמת אותה אי שם בעבר של צעירים שהם לא אני, אך היותה תוצר מערכת חינוך טלוויזיונית, בית ספר ממלכתי ישראלי ובת להורים שכירים מגשר ומצמיד. נושא ההתאבדות עולה דרך משפט בשיר של אביב גפן. בפרק השני מכירים יותר לעומק את מורן, הורים גרושים, אבא "נלחם את מלחמת הקודש של משרד הרווחה" רחוק פיסית ונפשית. האם עובדת סוציאלית מלאה כוונות טובות. מורן מרגישה חכמה ומבוגרת מהוריה. חברת הילדות של מורן לא מוכנה לצאת מהבית. היא מזהה מצוקה, עד כדי התאבדות וחווה חולשה ובלבול מול חוסר רצון של חברתה לצאת מהבית, וחוסר יכולת שלה להושיט לה יד. להבדיל מרוב בני גילה, למצוקה של מורן אין פתרון בעוד משהו שתלמד/תעשה/תקבל בבית ספר, הוראת ההישרדות שלה היא "להחזיק מעמד ולהשתדל להתעלם מכל הסובבים אותה". בבית ספר יושבת מורן ליד ליצן הכיתה, זה שמורט שערות ערווה ומביא למורים כוסות מים שמילא באסלה, עד שמאילוצים מתיישבת סיגל, אחות של עפרי, והשתיים רבות. למורן ברור שחברה שלה לא באה לבית ספר בגלל סיגל הקולנית וחצופה. יחד עם זאת "...ככול ששנאה את סיגל וחברותיה, היה משהו חתרני בהתנהגותן הגסה ופורצת הגבולות, כאילו הן יכולות להפר את הסדר הקיים בבעיטה חסרת מודעות ואז לגחך ולהגיד אופס".

ההברקה ללכת לחנוכת בית אושו צצה כשחשבתי על עוד תוכן/דרך לחזר אחר תשומת לבו של אהרון. משנולד היה ברור שזה סוגר לי את כל יסורי המצפון על שלא השתתפתי בהדסטארט. החלטתי לא להפלות לטובה את אושו. אם הוחלט שאין הדסטארט אז זה לכולם. מה יכול להיות הזדמנות טובה יותר לטיהור אגואגו ותחושת רווחה שהם באמת לא צריכים אותי. כיוון תגיד, מה אתה דואג...אתה המקרה הקל מאיזה 1000 והלך לטבול בים בצהרי שישי מתי שכולם.

[שם סוגריים על מה אירועי יומבלום]

ב. יומנאיצ'ק

1. דוג'ו – דויד 2.קארבר- לא 3. ים – פעמיים פלוס 4. ספרות עברית – לא וכן [מיכל פיטובסקי ודודי אבני] 5. מתורגם – אש הרקיע/רוברט ג'ורדן [כישור הזמן 9] 6- בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – סמינר 17 ההופכי של הפסיכואנליזה/גי בריול מחוברת לרגל סיום שנת הלימודים 8. קומיקס – OUTCAST 9. מדיה- יש בעיה עם הביטלורד והמחשב קאפוט 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- פסנתר 12. רב מכר – פרק ו ..סופסוף ויטאלי הגיע לשלב השכיבות סמיכה בדירת הסטודיו

ג. יומנאירשת

‏‎Vardhan Le Zuz‎‏ נמצא עם ‏‎Nomi Baroth Harpaz‎‏ ב-‏מכון מופת‏.

תמיד בתמונות שלך אני נראית בת 200...הנה הספל יסתיר, העיקר ההיטל, ושיזכיר את סיום שנת הלימודים של הרשת. בשנתיים הראשונות הגעתי מתוך עודפות זמן, השנה היו הלימודים אחרי משמרת עם דוגמאות אנושיות חיות. כצפוי אמרתי כן להתנגדויות ולהברזות, הפינוק גבר. לקו סיום הגעתי עם פנים לשנה הבאה [הידע של הפסיכואנליטיקאי, מבואות וכיו"ב] והחלטה לחזור למופ"ת. נעמי הדגימה כיצד מתלבשות נוסחאות על מקרה והתמקדה בפעולת שינוי שם, דנה קראה את קירקגור דרך השימוש שלו בפסבדונים וקרן סיפרה על הווה משנה מופע של סובלים מהבזקי-עבר. #סולטניהבלום פרק ו הסוף

‏‎Vardhan Le Zuz‎‏ ‏‏משתתף ב‏‎Deep Roots #186 - Eran Sebbag‎‏ ב‏קפה שפירא‏.

אז מה היה לנו פה...בבוקר רצ.ה דוכיפת לתוך רגלי במנוסה מחתול בשיחים. בעוד רובין רודפת אחריו הרמתי אותו לפני שתחזור באכזבה. כנף שבורה זה נראה. לא היתה לי ברירה אלא לקחת. הוא רעד אך היה יציב. במקביל למרדף מבוייש אחר תמונה של האחד ויחיד רב המתפקדים ליד פוסטר של יומבלום התייעצתי עם ליאור אבו-קוקו התוכי, מבין בבעלי כנף. ליאור הפתיע אותי שאמר לי שהייתי צריך להשאיר את פהפה [נתתי לו.לה כבר שם] ולתת לטבע לעשות את שלו. מה אני פאקנלאטבע אמרתי בכעס עצור והלכתי לרדוף אחר ג'הזי. טל אמרה שדווקא יש מצב שהכנף תתאחה וסיפרה על גוזל הבאז שמצאה מתחת למכונית שלה. בדרך חזרה היה פקק אבל היה שמש חצות וקליטה טובה. בבית פהפה השתחל מחדר אחד ועבר לשטיח אצלי #סולטניהבלום פרק ו הסוף