סופשנחת

‏‎Vardhan Le Zuz‎‏ ‏‏קורא את ‏‎James Joyce‎‏ ב-‏ספריית מדיה טק‏.

היא כתבה בקיר על תעתועי התנגשויות בנהיגה. לא קשור,אלי. כמה שעות קודם ביקשתי יפה מעצמי לא לנהוג מחשש תקלה במכונית. עישנתי, הדחקתי? איך שקראתי בא לי דחוף לבדוק את מצב המודעות בלוחות, קירות, עמודים וכו' מי שרדה דבקה בעמדתה, נתלשה או נחלשה אחיזתה....מחפש סיבה לדהור ל tlv וחזרה....עדין לא גנבו את ג'אקומו ג'וייס יקר הערך רבע נעלב, רבע נעלב שנעלב מה כולם באשקלון גנבים כמוך, רבע נעלב שנעלב שנעלב מודע לעצמו ורבע ספייר #סופשנחת

זאב, מקצוען מטקות שמגיע מדי שבוע מכפר אחים לאשקלון אימן אותנו בשקיעה. ויתרנו לו על אימון ביד שמאל לפעם הבאה. זאב מעדיף את ישראל כץ שהיה רפתן על בני גנץ שסתם הלך לצבא ודויד הראה לו את שרירי החליבה מילדות במושב בן-שמן. בבית חיכתה לי רשימה ענקית של דברים שלא אעשה, מגננה מכאנית, שער שיורד במוח, מה שנשאר בחוץ, בחוץ. בפנים יש לי את חוף מנהטן/ג'ניפר איגן כוח מאזן/מתנגד לסטיבן ובלום. ל"מפגש עם חולית בריונים", השלישי שתורגם לעברית והראשון שקראתי, נתתי צ'אנס שני משהו שלא קורה הרבה, והיה שווה. ההסבר שלי לתחושת ההיכרות עם גיבוריה היא שאנחנו בני אותו גיל ושפת סמלים משותפת שמתנגנת באוזן, מוכרת גם ב"חוף מנהטן" שעלילתו מתרחשת בזמן מלה"ע ה-2 ומטה. הכנסתי אותו לביבליותרפי השבועית אחרי שהשהתי זמנית את אספלט/מיכל פיטובסקי וחברת החלומות בעב"מ/באלארד. משהו בתיאור השכונה, כניסות מרובות אפשרויות לפניות וקיצורי הדרך שעפרי ומורן גיבורות הספר נעות כדי לשרוד ולהבין את סביבתן, היה אכזרי באופן קרוב מדי. אחרי משמרת בירושלים פתאום הרגיש לי שהספר פותח לי דלת דמיונית של דירות אמיתיות בשכונה שלא רוצה להביט לתוכן אלא לדלג. דילגתי לבאלארד. טוב. זה ברור היתה טעות. לא מספיק אני לא ממוקד סוטה מהעיקר ממש לא רצוי עד יעבור הבלום להיחשף לפסקאות שכאלו: [עמ' 61]".... תצוגת אור זאת עוררה אותי, והבטתי אל המים המוכתמים. הסערה ערבלה את מי הנהר, ובמים הרדודים רחשה עדת צלופחים. דגים כבדי גוף נעו במעמקים, כאילו קבעו את ביתם במטוס הטבוע. חשבתי על גב' סט.קלאוד ועל יחסי המין המוזרים והאלימים שלנו ועל הדרך שבה חיקינו את לידתו של תינוק בוגר. כבר עתה חשתי פרץ חדש של און מיני, מלובה על ידי אורו של בוקר זה. לאחר שיצאתי את גן משפחת סט. קלאוד ונכנסתי לפארק, חלפתי על פני צבי המתגרד בלבנה כסוף. חצי ברצינות ניסיתי לתפוס את אחוריו, בחושי כלפי יצור חיישני זה אותה תוקפנות מינית שחשתי אפילו כלפי העצים והאדמה שמתחת רגלי. רציתי לחגוג את האור השוטף את המנומנמת, להתיז את זרעי מעל לגדורת המסודרות והגנים המטופחים, לפרוץ אל חדרי השינה, שבהם רפרפו סוכני ביטוח ומנהלי חשבונות אלה, על עיתוני סוף השבוע שלהם, ולהזדווג למרגלות מיטותיהם עם נשותיהם ובנותיהם המתוקות משינה. אך האומנם עדין נלכדתי בשפרטון?" #סופשנחת