אישמפונטו חגים; פרק ג

____----====בכתיבה====----____

ב. יומנאיראפ

1. דוג'ו – כלום 2. קארבר- שוב הלוך למוסך, במקום ים ולירושלים 3. ים – לא, אולי עכשיו 4. ספרות עברית – סיימתי גברים לבנים מתים/אבנר שץ, (הסיפור על נדב) 5. בדיוני מתורגם – לא 6. בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – החלל הריק/פיטר ברוק, מאמרי לאקאן (הדס ואלחנן) 8. קומיקס – מארוול לאוטובוס דה ט'ינג אנד מן-ט'ינג 9. מדיה- שומר הראש ביביסי בינג' 10. מדיה ישראלית – קופה ראשית וואוו, קרן מור מזמן לא היתה כל כך מצחיקה. סדרה נהדרת (מסתבר שהקופאית בסופר צופה בה בטלפון 11. נגינה- לא 12. רב מכר – הכנות לאוריין, פרק א', פרק ב'

ג. יומנאירשת

העמדה ה"מוזרה" שהסדרה כופה עלי מקביל למצבי בחגים אלו. אחר. ריק בלי שיהיה נורא חסר. לעיתים ריק כועס לעיתים ריק מפנק במשהו טעים מאחד הטעמים או כולם. עכשיו אני בפרק הרביעי לא אעשה שום ספוילר. מדובר בליטרלי טמבל הלום-קרב מוקף נשים סופר חכמות שרק מסתבך במציאות הרד קור זכרית. זה בטוח קשור אלי אבל איך. רובין חתכה את האוזן במרדף אחר חתול כשקרברנו לקנות טאפ לאינג'רה, אין אמרה הבעלית אחרי החגים ונתנה לי תחליף פיצוחים ששכחתי את שמם חבל על הזמן. פריט חובה בפסטיבל השירה הקרוב בבאר שבע. גם זה היה היום. נמאס לי כבר מרסיס הקריסטל ועדין חזרתי בי משלב שנו הגעתי לפה שנדלג לסוף ושקוע במזרון עם ברברים אלפים עוגים שדים קוסמים חצאיאדם וגמדים. למה? כי אני מפונק. במקום לזרז, לדלג, לדחוף את המילים קדימה שלא תהיה לי ברירה אלא להיפטר מהספר ולהמשיך לאפשרות הבאה בתור: הפלגתה של איטואה דיאה/ אפוקריפה הולנדית אני מעדיף לאונן סביב הסיבות שמונעות ממני להמשיך. הסיבה השנייה יותר מתוחכמת מהראשונה [הימנעות היא מילת המפתח. קשורה להימנעות של אורין וההימנעות שלי לסיים קריאת "לרגל עבור מקום אחר" ]. הסיבה השנייה קשורה לפחד שלי בשביעית שמינית מלשאול את בעל חברת הספנות שגר מעלי [עם שם חברת הספנות הכי יפה בעולם, מריקו, והמשרד הכי יפה בעולם, בית-אבן בבת גלים מול הים] אם אפשר לעבוד כנער סיפון בקיץ. יום יום רציתי לשאול אותו ופחדתי. והוא היה מה זה נחמד. ואשתו היתה נחמדה. ולמדתי עם הילדים שלו שהיו קטנים ממני בבית ספר. וזה היה פחד מוזר כי הייתי מספיק מבוגר בשביל לקרוא את כל הספרים שדנים בכיצד לעבור פחד שכזה. לא צריך היה להיות גאון בפרויד בשביל זה. אבא והוא היו חזקים פיסית. הוא יותר כי אהב גלשני רוח וירד מהמשרד שלו כל פעם שעלתה הרוח. כלכלית הם היו שווים, אחד במגזר הפרטי והשני בציבורי. היה מעניין להתבונן בהם מדברים ולא מדברים. למעשה יכול לזכור בצורה ברורה ששלושתינו, אבאמאני, והם, בעל חברת הספנות אשתו ובנו שהיה קטן ממני בשנה רק מדברים ולא מדברים ללא מוצא. זה התמיה ושיתק אותי מלשאול #אישימפונטוחגים פרק ג' https://www.youtube.com/watch?v=jZj4M_Qz-mI Bodyguard: Trailer - BBC

Vardhan Le Zuz · התחרבשתי עם הפוסט שרציתי לכתוב לה ליומולדת. בתור למכבי של. העשירים הטלתי אחריות על ההצלחה למנן את החיים לאיזה ציפה רחמית מבעבעת, סוג קיום שהיא זאת שהזכירה שקיים, שעוררה. אז איך נושאים ברכה. עוררה ככה שבכלל לא משנה פרנסה, תלות בתחבורה ציבורית, שהיא קוראת לה תחבץ ומסרבת לעלות עליה. עכשיו אני פה בירושלים העיר שלה שמאיה והשכינה חיים בה יחדיו. מגיע למשרד. עדין חבוטים מאירועי לילה סוער. מתעלם. לא רוצה לדעת מה היה מי הזניק דאגה, מחפש תעסוקה הולמת. ישלישלישלי, השלמת חיק קריאה מקצועי. ייעדתי קלסר לבן שבחזוני מילאתי אותו בחומר עיוני לקריאה באוטובוס,. סופסוף קיבלתי מדפסת משומשת אבל מאחר שמבינה, בתיאוריה נותר רק להתקין ולהדפיס. נותר רק להחליט מיי יקבל את עונג הדפסת הבכורה: הברירות היו פרק א ג7 4.1 של רבמכר שלי, ושני מאמרים של חסידי לאקאן : בעקבות שם האב האבוד: עבודה עם הסובייקט הפסיכוטי באוריינטציה פסיכואנליטית/אלחנן פיניאן ולאהוב את מה שקורה בלי געגוע: ‏רשמים מערב שירים וסיפורים עם לי רנאלדו / הדס סבירסקי. ברור שהימרתי עלי שאגנוב הבכורה והביא אותה בפיניש קליל גניבת דגל סטייל למרות עלאק התלבטות . ואז הסתבר שצריך דרייברים, והשואג מהבניין ממול נכנס לגל של שלושים שניות עד שתי דקות והיה זמן טוב ללכת לים. טו קאט סטורי שורט דווקא ללאהוב ללא געגוע הפרינטר הגיב ואחרי זה לא היה דפים ונפטרה דילמת מספר 2. #אישימפונטוחגים פרק ג