קיצשקלוניקס מצויה; פרק י

_____----====בכתיבה====----_____

המלאך ג'וני נתן לי לבלבל את המוח בשעה שעשה סדר בניירות שלי. הוא שוב דיבר על עוולות משרד הבריאות באופן כללי ובאופן שיטתי לכל מה שקשור לקנאבאס. מהיותו הראשונים בארץ שדחף את המריפואנה לחולים פליאטיבים, הוא כיכב ברשימת החיסול שלהם ברפורמה החדשה. לבסוף אמר שזאת למעשה הפגישה האחרונה. הוא הזהיר שכך עלול לקרות אך טמנתי ראשי עד הרגע האחרון. ממש אחרון. עוד שלושה שבועות אתנהל בעולם ללא קביים. במהלך השיחה עם המלאך ממשיך להדחיק, חושב על כל אלו כמוני רק בלי הברירות שלי (לעבור למדיטציה, לגדל, להיאבק על החזרת זכות) ומאלץ עצמי להיות קונקרטי. מאז המוח מתרוצץ, מפוחד, בונה תוכניות מילוט מהמצב.. אולי בגלל זה התחלתי להתעניין בצרכני נייס גאי? בדרך חזרה לאשקלון עצרתי בקניון ראשונים בפעם הראשונה. טיול ולנסות את חדוות הקניות כפתרון למצוקה. גם שופינג זה סם. בגלל קמצנות (ובשמה האחר-חסכנות) משפחתית אין מצב שאתמכר ולכן יש בזה משהו מהדה-לוקס, כמו ללכת להופעה ולשתות כמה כוסות וויסקי שעושה טוב לנשמה. תמי שלחה אותי להודיס ושם אומנם לא היה מה שחיפשתי בדיוק אבל שני זוגות המכנסיים ב-100 עשו את שלהם. כשהגעתי הביתה התרסק שוב מצב הרוח כשהדייר הנאמן שאל אם יוכל לעזוב באמצע חוזה. די אלוהימה. לא מתאפק ומעלה פוסט שמרמז על מצוקתי. הפוסט זוכה לתגובות. לא מרגיש בנוח לכתוב מה סיבת המצוקה, הראשונה והשנייה. להתלונן על שתי הסיבות מגעיל אותי. מגעיל זה שם תואר קשה, דוחה אבל כל כך מדויק לתחושה כי הוא נוגע ישירות בחוויה שיש לי מול תלונות החיים של אמא, הפרות סדר בנוחות הבורגנית. הידיעה מארגנת מחדש את השבוע הבא. מתקשר לפסיכולוג לקבוע תור. הוא לא עונה בטח בחופש. יופי מגיע לי. התגובות מהפוסט מעוררות אותי למאבק דווקא בגלל שלא מפרט אלא ממשיך ברמיזות. מקצועית, כתיבה תלונתית חדשה לי. לא נוסע לאימון. במקום זה הולך לספריה. ברבע לשבע שואל את הספרנית שמתעבת אותי אם הערב הספריה פתוחה שוב. היא חוזרת שלוש פעמים על העובדה שהספריה אכן פתוחה אבל רק לסטודנטים. מה זה אומר? שאסור לי להיכנס, שצריך להראות תעודת סטודנט. הרשעות שלה מביכה אותי. זה מה שיש לה לעשות בחיים. מסתבר שכן. כל כך קר בספריה שלוקח לי כשעה להפשיר בבית ואחרי זה לא בא לי לחזור. בא לי להיכנס איתה ראש בראש אבל לא מספיק בשביל לצאת מהנוחות. שתלך להזדיין ממשיך לכתוב בבית. סופסוף גומר את המכתב לפיני לגבי פגישה עם עודד פלד. כל מכתב הוא דיבור לעצמי. כל מכתב הוא גרסה חדשה. רואה פרק אחרון בנרקוס וצונח לעליית אנדימיון. מתעורר בבוקר הפוך ומתיישר עד הזמן ללכת לספריה. דיאנה מתקשרת חמש דקות לעשר. מהסס ועונה. עוד חמש דקות צריך שתעזור בתיקון צינור החשמל. מכיר את החמש דקות שלה אבל אין ברירה. מגיע שלושת רבעי שעה לספרייה. את הצינור תיקן שלמה, השכן ממול במיומנות שיא. לא בעזרתי. אני התרוצצתי לחפש מפתח צינורות במידה הנכונה. לא מצאתי. אחר הצהריים, נסעתי לדב לייעל את הנסיעה לארוחת שישי אצל ההורים.לפני שבוע כשהתקשרתי לדבר איתו על פקידת לילה עלה לי שהוא האדם הכי נכון שיעזור לי בעטיפת הסאונד של "מסע המטורללימות", קריאה במהתלה נצחית. נתתי לעצמי שבוע לחשוב כשבאמצע שמעתי את האלבום החדש של ישי אדר. אז התברר שדב השתמש בו לפלורנטין. נפגשנו בגג ואז עשינו הליכה רגלית. הוא הסכים בלי בעיות וזה ממש חיזק אותי. גם היתה שיחה מצוינת. שכחתי מה זה לדבר איתו בלי לריב והנה זה קורה. תמי הצטרפה לארוחת שישי. חוץ מנגיעת כף יד קמוצה חטופה אבא ואני לא תקשרנו. הוא התעצבן על כמה דברים שאמרתי (למשל, ההסבר שלי למה עומר לא יודע לקנות בגדים...בעקבות קניית שני זוגות ב-100). אני מזכיר לעצמי שיכול היה להיות יותר גרוע ושהעיקר שלא היתה מריבה. התנדבתי לעשות גפילטע פיש. בשינה התעורר לי כאב ראש ובזריחה לקחתי אקמול. חילצתי עצמי מהמיטה בגלל חלום רע שבו הוא לועג לי. ישבתי על ספה בצבע חרדל (כצבע הספה בחדר העריכה של דב) בסלון דירה לא מזוהה. על הספה פוזרו שורות של קש וגראס מעורבב. אחרי זה הופיעו עוד זוג עם תינוק והשתלטו על הספה. האשה היתה גדולה וגבוהה כמו נרי לבנה. היא החזיקה את התינוק ולא נראה שהיא מתכוונת לוותר על הספה. זה סימן לי שחייב לזוז. ניחם אותי קצת שהפוסט הראשון שקראתי היה של אוריין, חלום מסויט עם מטייל מבוגר שנשמע כמו אבא שלו והרבה חוסר בטחון. שיחת עבודה עם עידו רוממה אותי לקונקרטי. בקונקרטי הכי חשוב שצ'ק שכירות לא יקפוץ מחר

ב. קיצרומנאי

1. קאטה – לא 2. קארבר- 2 3. ים – לא 4. ספרות עברית – האיש שידע יותר מדי/משעני 5. בדיוני מתורגם – עליית אנדימיון/סימונס 6. בדיוני, אנגלית במקור- לא 7. עיון – חלל הבמה/ברוק 8. קומיקס – 9. מדיה- נרקוס, 10. מדיה ישראלית – לא 11. נגינה- פעמיים טרומבון, כלום מה נעשה 12. רב מכר – במקביל-סיפור, פרק א ופרק 60 ג7 13. יזמות- שיחות בוקר עם יואב, פגישה עם עידו הבוקר, ממשיך לגנן למטה בעזוז

ג. רשת

כמה אני מקווה שמייסדי גוגל יתחשבו בחסידים שמשתוקקים להודות להם ויבנו עבורנו מקום להשתטח או לרקוד טנגו עם הבידורית או אוזניות, לבד או לחוד. אם זאת תהיה רובין היא בטוח תנבח ותקפוץ כי היא ישר מרגישה כשמתרגש. אז מה למדנו היום...שרודריגו אראיה, בסצנת מוסיקה בריו משנות ה-90 שמע מה אמא של אסקובר אוהבת לשמוע ומשם זרם. אני גם זורם. החזרה לקריאה כמובן שבאה על חשבון זמן סדרות. אבל סדרות לא פאראייר ולא מוותר ככה בקלות. כי סדרות אפשר ככה סתם ראנדומאלי לראות פרק. סדרות הרגישה פגועה ובצדק בקטע של כבוד ליצירה וכו' והגבלתי את זה רק מעונה 2 ומעלה איפה שהרגשתי התרופפות ועדין לא רציתי לאבד. קריאה הכריחה אותי. עדין לא מסוגל לדלג בספר. בעיה שמצאה פתרון מרושע משהו. חוץ מסופר סופר מקרים מיוחדים לא קוראים פרק בספר. בספר ספריה. אפשר להתחיל, לשים בצד, להתחיל אחר, לקרוא במקביל, לחכות עד ששוב אפשר להתחבר. הפעם השניה חשובה כי אחריה יותר ברורה התשובה ללקרוא או לא לקרוא עד הסוף. זה כמו היום השני בחקירה, נופו כל השטויות שבכל אופן חייבים לחקור ועכשיו ת'חלס. תובנה מהאיש שרצה לדעת הכול/דרור משעני, מבאץ' 1. באץ'2 כולל את גברים לבנים מתים/אבנר שץ, הוא המקביל ה=1 שני מותחנים: יפאני אמריקאני עם טוויסט מדעי ועוד אחד שהגיבור הוא שליח פיצה בעתיד המקודד, החמישי, ועלית אנדימיון/דן סמיון. סיום מפואר של הסאגה מבטיחה הכריכה, כבד לי להרים אותו אבל אגיע אליו

המילים של הטנגו - I am the fire that burns your skin I am the water that kills your thirst Of the castle, I am the tower The sword that guards the treasure You, the air that I breathe And the light of the moon on the sea The throat that I long to wet But I'm afraid I'll drown in love And which desires will you give me? Just to look is treasure enough It will be yours, it will be yours.

ולמאיה בספרדית Soy el fuego que arde tu piel Soy el agua que mata tu sed El castillo, la torre yo soy La espada que guarda el caudal

Tú el aire que respiro yo Y la luz de la luna en el mar La garganta que ansío mojar Que temo ahogar de amor

¿Y cuáles deseos me vas a dar? Dices tú, "Mi tesoro basta con mirarlo Tuyo será, y tuyo será.

קישור להופעה חיה. הוא מושך קצת את הקהל ובום

https://www.youtube.com/watch?v=1oH0nlNge-c

קישור https://www.thrillist.com/entertainment/nation/narcos-theme-song-translation?ref=facebook-869

כל עיכוב מנהלתי לעבודה מלחיץ לי את המעיים. כמובן שבכוונה מאביס עצמי, צריכת החלבה קפצה. שוקו עדין בשליטה, קיץ תודה לאלה. שני קבצי הטפסים נפתחו לבסוף. יש טופס על חופשה (מה?), טופס לאישור משטרה ומסמך מפחיד שנועד להגן על הסביבה מעברייני מין. דוחה את הצפייה במסמך אחרי שאדפיס אותו. שוקל לקנות מדפסת. בעצם יש מדפסת בספריה ושזאת הזדמנות מצוינת להכיר להן את רובין. המחשבה שרובין לא היתה בספריה מכה בי. עוד יותר גרוע היא המחשבה שהיא לא תהיה שהרי ברור שלא אאפשר לה להשתחל. ממש לא ברור! גם פוסל את הרעיון ללכת איתה למשטרה. למרות שהם מה זה יאהבו אותה. אני כזה אפס. אפס. טוב. בוא נדחה את ההחלטה לאחר כך ובינתיים נוריד לדיסקונקי. אשקלון מתמלאת בשלטי בחירות. גלאם הוא ראש העיר מטעם כחלון וליברמן מפרגן. לליכוד יש מועמד משלו ואיתמר שמעוני, ראש העיר המושעה, מגלה נחישות וואוו, לרוץ באמצע משפט על שוחד וכו' . יש שם עד שהולך למות, בטוח יהיה פה סיבוב שני. פוליטיקה במיטבה. לא ברור לי למה לא שקוף לי כל המתמודד ימות (אבי דיכטר מועמד או לא?) בינתיים גיליתי שתי מועמדות מתריסר: ראשת ועד הורים עירוני ועורכת דין שתובעת את העיריה בענייני דוחות חנייה. שתיהן מוגדרות לוחמניות. #קיצשקלוניקסמצויה פרק י

https://www.youtube.com/watch?v=ASdQU7N-eDw&index=16&list=PLQfGjQaOaHPa0BjthghbPXJ_gaaDSbBjr