ז מדריך קארבר; פרק ג'

ממתין למאיה. בשלב מסוים של צ'יטופלירטוטינו טרום ביאתה/הגעתה היא ביקשה שאכתוב עליה. חששתי. מדובר במשחק אש, סכום מינוס, פסקה כנה שצריכה להכיל אחוז מסוים וטבעי של פליטותקלדת פרוידיאניות ולך תדע, כאילו הרי ברור שאני רוצה ולא רוצה לראות אותה, שארצה להימנע מהמתנה, מחזרה לאני חלול לאחר חפצון הדדי, מנתק שאחרי שיגיע כי עד כה תמיד הגיע. #סופשנחת אפשר לא להתמהמה, ושלפתי את הדבר הראשון שבא לי, שזה כמובן המשפט הנפלא שלה על איור + תוספת שלי לביטול הרומאנטיקה ושלא יתכתב מדי עם "צייר לי כבשה". צייר לי כבשה נשאר לי במוח עד למחרת. השתמשתי בביטוי לתאר מערכת יחסים פתיינית בין תלמיד/ה למורה לאחר שהתפרסמה התאבדותו של בועז ארד. לפני מספר ימים, כשעוד לא ידעתי שתגיע, קרתה איזו סצנה מוזרה שבצורה פרברטית קשורה למערכת יחסי קטינ/בגיר; בגלל עבודות בנייה נדחקתי למדרכה כשמולי צעדו סבתא ונכדה בת שלוש ארבע עם פרצוף זוהר שנעצה בי כבר ממרחק מבט סקרני מחייך וישיר. התעלמתי אך יכולתי לראות שהיא ממשיכה להביט אחרי וכשחלפנו זה לצד זאת היא היא סובבה ראשה והמשיכה להביט אחרי עד שיצאתי כליל מתחום ראייה משותף. היה במבטה משהו כל כך מאיה שכמובן חשתי בושה מחד ותקווה שהסבתא שם תדע לשמור על הנכדה שלה עם עיני הפנינים, יותר טוב אולי שאעבור לכתוב על הכותלי של נל זינק. תופס אותי תופס אותי תופס אותי. ומשתחרר. השבוע משתחרר. הנה בבית, צריך להשלים עוד מהלך שיוציא רשומה מחזקתי החוצה. לא מחפש תירוצים לעכב, להיות אצבע בקיר עד שתיכרת או הקיר יישטף ויכריח אותי לצאת, טוב, חייבים לוותר...

במסיבת יומולדת האינטימית של אילה מהלל את הקיר שהוא מנחה נפלא של אמור לי מי זה שגולל על הקיר ומיהו שמלייקק. חברת קיר מצטטת מישהו (רובין וויליאמס ליום לידתו/ מותו או אולי פראנזן החדש על בדידות?) ונזכר בזרות מול הורים שהיתה במסיבת ההפתעה לרעות, שהיתה נוראה בהעדר משהו לשכך אותה. כה מובדלת ועמוקה זרות מול ההורים, שלא משנה כמה אינטלקטואלית לאקאניאנית ברור שההזרה הזאת, ובניית ההזרה בצורה רכה ומחלימה כה חיונית ליתר הקשרים

מה היה לנו עם קארבר הכלי, מה היה לנו עם קרבר הסופר, מה היה לנו, זה לא

מה יהיה בסופנו כלל