מעבר; פרק ה'

לא מסתדר וזה לא שלא יושב שעות. ויש את האריזה והגינה וסתם הסחה לא נגמרת. הכי גרוע/מעליב זה הניסיון לכתוב על "מתחת לאף" הסיפור של נגה אלבלך בהפתיליה, אני משותק, סתם בוהה, משרבט כמה מילים מוחק. אפשר לחשוב...וגם את זה לא מסוגל. מנסה להתחכם, לעקוף וקורא את "ירושת הברון", הסיפור של עמוס עוז שבאותה מידה מהנה בקריאה ומעצבן לחשוב עליו אחר כך. זה לא עובד. הולך למחוק את המוח בשביל להתעורר מתי שהו לפקידת לילה

ב. יומנאי ראפ

1. קאטה – כלום חוץ מאימון. גם לא ים )לפחות ים נמוך, בכלל קיץ בחוץ) 2. ספרות עברית – סיפורים קצרים של הסדרה, קטע מהספר החדש של גלזנר וסיפור של עמוס עוז, 3. ספרות מתורגמת – לא 4. בדיוני, אנגלית במקור- אן. ספייס/לארי ניבן , סיפור קצר, 4. עיון – הדיאלקטיקה של עבד ואדון/ / קליין. שוב ושוב נרדם עם אותה פסקה 5. קומיקס - לא 6. מדיה- טווין פיקס 7. מדיה ישראלית – לא 8. נגינה- בסדר 9. רב מכר – פרק 49 רומאן וחאראמוי נוסעים לדירת הנופש, תמר שולחת עריכת מספר פרקים בשישית הבאה 10. יזמות- נסי יוצא לחופשת מחלה, נור נכנסת, יואב מתאשפז, גלגלים רצים בראש: מחזק את היסוד הטכני באירוע של מהתלה אינסופית. יובל אביבי ואחרי זה אסף גברון מודיעים שלא יגיעו (והציתו אש פנימית על כך)

ג. יומנאי מרשתת

הגעתי לשלב האיום ונורא של מיון ואריזת ארון הספרים. מאוד התאים להימלט לשיחת ספרות עם אורין בקליניקה של המטפל הסיני שלו. המטרה היא להישאר עם עשרים ספרים והיתר, היתר? כן, פאק, היתר.. בינתיים יש חמש קטגוריות: 1- צמודים [20] 2- לבארטר זיכוי 5 ₪ היחידה 3- לחברותים 4- די, נו באמת, להיפטר 5- לספרית בתלם אי שם בעתיד ועכשיו מנוגבי אבק הם נכנסי בארגזים לפי תת-חמישיה: אמריקות אנגלית וספרדית-בדיון, אירופה והעולם- בדיון, עיון, שירה, קומיקס. אבירם, הקורא האידיאלי והלא-שבוי של "פקידת לילה" לא היה אז לא נורא התבאסתי שלא הספקתי להקריא פרק. התנחמתי שרציתי, זה גם משהו. קראנו מספרו של אריק גלסנר "למה אני לא כותב" וקשרנו אותו ל"על התאהבות" מאסה של ר"ל (אי המטמון ד"ר ג'קיל ומר הייד) סטיבנסון. קינחנו בעמוס עוז נותן בראש "במקום רחוק ובזמן אחר" מ"תמונות בחיי הכפר" #מעבר פרק ה'

Nick Cave and The Bad Seeds (Moscow 1998) [07]. Lime Tree Arbour

Vardhan Le Zuz reading ‎צד מערב מאת יצחק לאור‎ with Yitzhak Laor at ‎‎תולעת ספרים‎‎.

הסיוט קרה. פקח הכלבים עבר לגור בשכונה ותפס אותי בדרכי להשקה של . הצלחתי לצאת מהקנס עם משהו יותר גרוע, סוג של על-תנאי בקטע של עכשיו אנחנו חברים ואל תאלץ אותי לתת קנס. הגעתי על הדקה. התולעת כבר היתה מלאה בקוראים שנדבקו בתשוקה החושנית של יצחק לאור לידע. הספר מזמין שיחות על ניכור עצמי כמצע פורה למרדנות (פאוזליני), המזרחיות של חנוך לוין, אירוניה ככלי נשק של מיוחסים ומשרתים כאחד ואיך, אם אפשר, לא נופלים לחיק השמרנות. ביציאה נתקלתי במאיר ויזלטיר ופטפטנו כאילו הוא לא העליב אותי (אותי, מה אותי, את ג'וייס והתרבות העולמית) שלא החזיר לי הודעה. ויזלטיר אמר שיש בעיה אחת בספר ואני ישר עטתי עליו שהוא עוכר ישראל וחמוץ, ומה כבר יכול להיות פגום בספר הקצר, חכם ונחמד למראה הזה. "השוליים" הוא אמר "השוליים" תגיד, מה אתה רוצה מהפאקן שוליים של הספר שאלתי. זה אכן היה כיוון שהפתיע. הוא נעץ בי את עיניו הכחולות ככה שגרמו לי לשתוק והוסיף "כדי לרשום הערות, אי אפשר לרשום כשהם צרים". מה, המנהג הזה עוד קיים פערתי גם אני את עיני. "בטח שקיים" הוא ענה "אני כל הזמן...אבל כאמור...לא בספר הזה" הוסיף בחמדמצות חיננית. הגיעו אנשים ונזכרתי שמעולם לא כתבתי הערות בספרים בגלל כתב החרטומים שלי ושגם בעיפרון הכול תמיד התקשקש לי. וחשבתי שאולי עליתי על סיבת הסיבות לעוינות שלי כלפי עולם הכתיבה וקריאה של פעם, זה מנייר ולא ממסך, שמפעילה חמלה כלפיהם כמו עולם הולך ונעלם, ומעניין מה יעורר עוינות וחמלה עלי בתורי #מעבר פרק ה'

Nirit Tzarom עיניו הירוקות Vardhan Le Zuz אבוי....טוב אבל אם אתקן איזה תירוץ יהיה לי להטריד אותו שוב בקלוז-אפ:)

Nirit Tzarom ואותי הרבה יותר מטרידה "המזרחיות" של חנוך לוין. אולי "המזרחיות" אצל חנוך לוין. זה פשוט מזכיר לי את הטיעון הפמיניסטי בסגנון החוג למגדר באוניברסיטת ת"א לפיו פמניסטיות אשכנזיות מבתים מבוססים עם קשרים יכולות להבין את המזרחים כי הן מיעוט מדוכא.

Vardhan Le Zuz אותי עניין הכיוון שלה כי בהגדרת "האחר"במקום שגודלתי היתה משבצת כהים (מזרחי וערבי) ומשבצת דתיים. (בכל הצבעים ולבוש) חנוך לוין ביחס לסביבה שלי נחשב "המזרחי", המזרחי היה אחד הכינויים לדתי. יצחק בתשובתו אמר ששלושת חבריו הטובים ביותר של חנוך לוין מילדותו שליוו אותו הלאה היו ממוצא מזרחי בשכונה.

רגע אז לא נכון יותר לומר שחנוך לוין היה "אחר" דתי? וגם אם מזרחי היה שם נרדף לדתי, זה נשמע לי מאולץ לגזור מכך זהות מזרחית פיקטיבית שהתנפצה בבגרותו כשהגיע לצבא ולאוניברסיטה (שם המשפחה וגם המראה הם אשכנזים). וחוץ מזה גם לי יש חברים אשכנזים, זה לא הופך אותי לאשכנזיה ולא הופך אותם למזרחים.

Vardhan Le Zuz Nirit Tzarom יכול להיות, ובטח כשנכנסים לרזולוציות האלו. גם יש מצב שניכוס המזרחיות עוד ממשיך הלאה להבדלים בין יהודים ממערב אירופה, למזרחיים מפולין או מהבלקן. בכל מקרה כשיש רגישות לקבוצה לסמלים עם רווחים סמליים וכלכלים זה טבעי שקבוצות אחרות ינכסו או ינסו לנכס אותם

Nirit Tzarom מה זאת אומרת אם נכנסים לרזולוציות האלה, אלה בדיוק הרזולוציות שמגדירות אותי חברתית כמזרחית - צבע עור ושם משפחה (אני לא דוברת תימנית).

Yitzhak Laor Nirit Tzarom אני ממש לא רוצה להיכנס לשיחה הזאת, שבה ננטש כבר עניין המסה על חנוך לוין, ורק להעיר, שהמסות על חנוך לוין, ובעיקר זו שעל ״הרטיטי את ליבי״ ו״הבכיינים״, ממש לא טוענות את מה שוורדאן כתב שם. נכון שקרן דותן הציעה פרשנות כזאת לדברים שאני כתבתי - על הגיבור הלויני כ׳אחר׳ ועל האשה הגדולה מהמערב כסובייקט , וכדי להשלים את טענתה, שלא נראית לי מרחיבה, אלא מצמצמת, אבל מעניינת וממשית, סיפרתי את מה שעלה בתחקיר שעשינו לקראת ״מטעם״ 19, ובו התברר ששלושת חברעי הנפש של חנוך, בגיל הנעורים היו מזרחים, איתם שיחק ובבתיהם בילה, בשבאזי, יפו ובסלאמה ג׳. עד כאן, אשר לצבע ולשם, הם אכן הגדרה בישראל הגזענית.

תודה שהתערבת. אני חושבת (יודעת) שבמקומות לא מבוססים כלכלית עם אוכלוסיה הטרוגנית, כמו המקום שלוין גדל בו יש פחות דעות קדומות וגזענות. ייתכן שהמפגש עם הגזענות באקדמיה למשל, זעזעה אותו (בדיוק כפי שזעזעה אותי). ייתכן שהאחרות שלו (מעמד כלכלי) גרמה לו להזדהות עם מזרחים וערבים. מה שמעניין שגם הוא (כמוני) לא ראה בנשים אשכנזיות ממעמד כלכלי וחברתי גבוה מיעוט מוחלש, כפי שהן מנסות לצייר את עצמן בחוגים למגדר (פוגרה). הוא זיהה את האלימות. באופן כללי ההשוואה בין "אחרויות" נראית לי גסה. Like · Reply · 1 · 5 hrs · Edited לא אלאה אותך בתיאוריה. עניין הסובייקט והאחר עדה די הרבה נזקים ללימודי תרבות. לכן. בענווה, הצעתי במקום אחר בספר (במסה על פאזוליני), את האבחנה בין איר מדומה לאחר ממשי. לא בטוח שיעזור לך, אבל אולי ינניין

Nirit Tzarom איזו נגיעה בכלל יכולה להיות לנו בממשי? האם האחר הוא לא תמיד מדומה? אבל אנחנו חיים במדומה. אולי הפטיש שקיים בלימודי התרבות הוא ביטוי לממשי? בשנות האלפיים המסדרונות בקומה הרביעית של גילמן נדמו כמבוך לאישה עם חזות מזרחית (ועם עוד שניים שלושה דברים שאף אחד לא שם עליהם) אבל למי היה אכפת?!

Yitzhak Laor נירית, זה עניין ארוך ומסובך ומתיש. אבל הממשי מבעבע בהתכתבות שלך כאן. וההמשך לא יחכול להיות ככה, בגלוי, בפייסבוק, כי באמת מדובר בממשי. אבל נכון, שקשה למצוא אותו במסדרונות ההם. לא דיברנו על זה?

Nirit Tzarom לאור, חוץ משני סמינרים שלקחתי איתך(סמינר על לוין וסמינר על ברכט) נכנסתי לשיעור שלך כשומעת חופשית שעסק בענייני מזרחיות שנקעה נפשי מהם, אבל אני לא יכולה שלא להתייחס אליהם - אני מזוהה על-פי הצבע. הרגשתי כמו האדם השחור או הצבוע שחור בהצגה של ז'אן ז'נה שמאיר אותו זרקור. לוקח לי זמן לענות, כי הנושא הזה מציף אותי בכל מיני רגשות זנ אכן הממשי והוא אילם ואלים (אגב שמת לב שהמילים האלה באות אותו השורש?).

Yitzhak Laor תני לי להגיד רק את זה: אני בטוח שתצליחי לתת ביטוי מילולי לממשי הזה, לסמבל אותו, בטקסט שתכתבי.

Nirit Tzarom הפעם היחידה שהצלחתי לומר את זה היא כשתרגלתי קורס בספרות באוניברסיטה הפתוחה בגבעת חביבה מול נשים בחיג'אב. הייתי צריכה לקרוא להם את חיקבת חיזעה של ס' יזהר והתחלתי לרעוד ולא הצלחתי להסתכל להן בעיניים (אני חרא של אינטלקטואלית). שאלתי איך מתמודדים? ענו לי תחשבי שהכול מתרחש בסין, אבל אף פעם לא הייתי בסין. בשיעור הבא עצרתי באמצע וסיפרתי להם מחוויותי כמזרחית בחוג שאוהבים לדבר בו על מזרחים ואיך שבכל פעם שמרצה אשכנזי פותח את הפה ומתחיל לדבר על הנושא הזה, אני מתחילה לחשוד. זה אומנם נושא שונה אבל ואני מבינה אם הן מביטות בי בחשד כשאני מדברת כיהודיה ישראלית על הדיכוי, הנישול, הגירוש והרצח של הפלסטינים. זה היה טוב, כי פתאום התחלנו לדבר והן עטפו אותי בכל כך הרבה חום ואמרו שזה לא אישי, לא יכולה עוד. שוב פעם נעלמו לי המילים.

Yitzhak Laor מה אומר לך? אין לי מלים של נחמה, אלא עצה אחת: לעשות מעשה. במלים, כי אחר אין כרגע L Nirit Tzarom אני לא צריכה מילות נחמה, אולי הבנה. אבל ברור לי שלעולם אין שום אינטרס להבין אותי, להבין זאת מוטיבציה (כאן הדברים לאו דווקא מכוונים אליך אישית). אולי מצאתי דרך להתחיל לכתוב.

Yitzhak Laor טוב, השימוש במלה נחמה היה לא טוב

Vardhan Le Zuz נכון, אבל מוצאך ומינך מבחינתי הם לא בהכרח נושא (והפוך). ובוודאי שדנים ביצירה. אם להמשיך את הפוסט שהעלת מסיינפלד הרי שגם אצלי מבחינת הזיכרון על הערב הזה מדובר במשהו שתפס את האוזן. למחרת אגב היה אירוע הרבה יותר משמעותי בלימודי המזרחיות שלי :) כששמעתי מישהו מקריא את ארז ביטון וכו'.

Nirit Tzarom זאת זהות חברתית שאני מכירה היטב וגם חקרתי אותה (עד שנמאס לי). על פניו נראה לי לא נכון לדחוף אליה את חנוך לוין. מצד שני לא קראתי את המסה. אולי אחרי שאקרא אותה אחשוב אחרת.

Vardhan Le Zuz את גם עלולה למצוא עצמך חושבת אותו דבר אבל יותר מחודד שזה גם אפשרות לא רעה:) דווקא בגלל היידיות הברורה שנמצאת במחזותיו, אני מוצא שהסדר הטבעי של עני מול עשיר, חזק מול חלש יותר הטריד אותו. ממי מאייש את העמדות ואיך הם הגיעו לשם

Nirit Tzarom אצל חנוך לוין אפשר למצוא הרבה מאוד דברים (השתתפתי פעם בסמינר על חנוך לוין לפני הרבה שנים), אבל אחד התמות החזקות אצלו היא באמת משחקי כוח מכל הסוגים:עניים ועשירים, מזרחים ואשכנזים, גברים ונשים, משפחות בורגניות ובודדים. וגם בתוך הקבוצות האלה יש עוד משחקי כוח פנימיים. כל הדמויות שלו הן דמויות של אנשים שדורכים עליהם והם דורכים גם על אחרים וכולם מוגדרים על ידי משחקי כוח. לשום דבר אין ערך משל עצמו. הכוח אצלו הוא מאוד יחסי ומגחיך את הדמויות. אין אצל לוין בעצם שום עמדת כוח סטאטית כי כל הדמויות נמצאות במאבק מתמיד, כולן מסכנות. איך הגיעו אנשים לעמדת כוח? אצל לוין התשובה לכך פשוטה - הם דרכו על מישהו אחר.נראה שמה שהטריד אותו וכנראה תסכל אותו זאת דווקא היצירתיות שהאנשים מגלים כשהם מנסים לכבוש את מקומם - אין-ספור צורות של אכזריות.