טמבור, בור סוד ונימית צחקנית; פרק י"ד - קריסה

כנראה בגלל הלוויה, כי עד אז דווקא היה בסדר. הגיעה המכה לבטן. ילד טוב, הכין אותנו. נרדם נשם נשם ואז הפסיק. מהלילה כשנודע נמנעתי מפייס כזה, לא נאבקתי, דילגתי על הים כאילו לא בא, התרכזתי בענייני והעמדתי פנים של לא. רבע שעה לאימון ובום זה נכנס. עיניים משוטטות גוף קפוא גררתי עצמי למרכז. לא יכולתי להתכופף. עידו ועומר טפחו בי שארד ברך כרגיל, איפה...כשחזרתי שתיתי משהו והצצתי במסך. בדפדפן נשאר קישור על וויטגנשטיין מדיון שארי עורר בבוקר בקיר, והשארתי פתוח לבדוק. לחצתי. למזלי. שניה אחרי זה קרסתי לפוף ולא זזתי במשך שרשרת של סרטוני אנימציה חינוכיים באורך שמונה דקות, תערובת של פילוסופים וסופרים, סלט שכחה תמיכת רשת למוחי. למחרת הכרחתי עצמי לקיים הכול כמתוכנן, כולל פאקן ים. נראיתי מספיק מאיים שבדרך לאימון, בחושך, הנרקומנית שצורחת על כולם החרישה כשחלפתי סמוך כמעט צמוד. לעומת זאת באימון שמרתי מרחק כמו שאף פעם לא קרה. יותר מזה. בפעם הראשונה בפאנג-לו-צ'י-אן לאורך זמן לא נתתי לאף אחד להתקרב פחות מזרוע כפופה מעט. סתם. וזה לא קרה לי מעולם. תמיד נתתי שיתקרבו. תרגלנו מספיק זמן שבסוף האימון היה ברור לי שפיצחתי תנוחה חדשה, יושבת מעל הברך. נקודת אור. ברור

טמבורבורסודונימיתצחקנית פרק י"ד - קריסה#

The School of Life - Ludwig Wittgenstein

לקוואמי

One More Time with Feeling , איכשהו הפחת בי אומץ לצפות ב

....::( לא שבטוח שאודה לך כשזה יקרה

Nick Cave & The Bad Seeds - 'Jesus Alone'

להלחם בעצמי ובמה שנופל עלי גורר עצמי לתערוכה של המקום החם ביותר. יואל לא שם. מתנפל בשארית הכוח על צחי בוקשטסר מזכיר לו שהתאמנו ביחד. הוא לא זוכר אותי, ברור, אבל יש לו געגוע לתקופת האאיקידו. למראה מסאפ ועד ערסל יעקב. גבו התפוס לא עוצר ונותן לו בראש בשיא האגרסיב את שלל עצותי, עוד מעט וגם אני אתרסק. מתיידד עם עורכת המקום, עינת, אליטה אדונית כמוני. כמובן שהיא מתביישת יותר להתענג מזה ממני. בסדר, בשביל זה יש חברים. מנסה לדבר עם יואל, השיאומי הדפוק הזה לא מצליח לי כלום. יאללה זמן לזוז, נעשה גיפגיפון בבית

מתוך תערוכת איורי המקום הכי חם-שבוע איור