יממות מדבר; פרק ח - בועת וולבק

Vardhan Le Zuz at ‎‎אשרם במדבר Desert Ashram Bamidbar‎‎‎.

September 14 at 03:48am · Nahal Shittim ·

הכוכבים שנגלים דרך החלון ככול שמתרחק מהמרכז מפעילים את אוטומטון החיים הטובים. יוצא מהמכונית פעמיים. פעם אחת להשתין בצומת חלוקים אחרי באר שבע ולשזוף את כל גופי במעטפת דרום. בפעם השנייה, מחוץ לשער האשרם, נו מור נהיגה, יאללא כוכביא מדבריא. אוסף מזרון זרוק ונשכב. לבהות בהם זה כמו לטבול בים, הירח פנס מעלי

Vardhan Le Zuz at ‎‎אשרם במדבר Desert Ashram Bamidbar‎‎‎.

September 14 at 08:28am · Nahal Shittim ·

נרדם. זבובים ושמש מעירים אותי. בדום בחורה מתרגלת יוגה, אני ממתין בסבלנות רוחנית עד שתסתלק ומשתלט על הצל לסתם שקט ורוח קלילה. #יממותמדבר

הפעם, בהשפעת נותרות הזמן כשמונה ימי גרסת אהלן אהלן לאשרם במדבר מתקרב למספר מוות, לא התמהמהתי ונכנסתי לשיחה עם עוטסב כבר בשלישי אחה"צ. בצהריים, שכבר עמדנו להתחיל הוא השתלט לי על השיאומי והוריד לי לאונצ'ר לאנדרואיד. תגובתי הרפה ל" יש אלפים פי מאה יותר טובים" הונעה בסקרנות לדעת מה זה פאקן לאונצ'ר שהוא ווישווה שישבה מולו נראו שולטים לגמרי וידיעה שזה לאונצ'ר עכשיו או נבר כי מחקר בנושא [ויקי: משגר פועל בתצוגה ראשית של ידני ואחראי על אירוח והפעלת יישומים. גוגל: רשימת המשגרים הטובים ביותר וכו'] לא יקרה. ייסורי הפנמת המשגר החדש עדיין בתוקף ויצרו עוד רובד לפרק ז' בסדרה. כשנפגשנו לדון בענייני הוא האריך בכל הקשור לנושא א' הכלכלי, טרח ושירטט לי בכתב ידו, מפתיע בבהירותו, טבלה עם שלושת ארבעת האפשרויות העומדות בפני. לגבי שדרוג מערכת יחסי עם נשות האשרם בהתחשב בנותרות הזמן הוא היה מאוד נחרץ לגבי הפטיפאק ולא להתפנק, בשלושת הביקורים האחרונים שנותרו לנו בחדר+ מורות לטנטרה אדומה, לבנה ושחורה. "תקשיב," הוא אמר לי כשראה את הבעת הפחד מעורבת בגועל שעלתה על פני, מדמיין את הייסורים שפטיפאק יעלה לי, הבחירה האיומה שתיגזר עלי, למי כן ולמי לא להתחנן, האימה שעלולה לגרום לי לא להגיע לכאן "אתה יודע מאיפה קיבלתי השראה למקום?" "מפונה" עניתי "כן, אבל משם הכי הבאתי את הוואמפ (תוכנית עבודה ומדיטציה) מה שאתה רואה זה בהשראת טיול דייג בבריכות דגים שעשיתי עם אבא שלי שהייתי נער, כשראיתי בסוף היום, אחרי שאנחנו וכל מי שסביבנו דגנו חצי בריכה, שהקיבוצניקים המתוחכמים באו בשקיעה ומילאו שוב את הבריכה בדגים כדי שאפילו המטומטם והדפוק ביותר יוכל לתפוס, הבנת?"

הבנתי.

יצאתי מתוחכם כלכלי יותר ולא מסופק, לא מקבלים מה שרוצים וגו', מהורהר, שהרי דברי טעם נאמרו, שרבטתי כמה מילים בפרק ס"ו למלאת חובתי בתחום הבדיוני ועברתי לשלבי טיפולי, ערב פיצה היום יחסים התניות, חסמים, חרדות הם לא אנדרואיד לעזאזל, הם נגישים והן פאקן נגישות.

מעלה פוסט: נירוואנה טוענת שלמקום, שיטים, יש כוח הרבה יותר מההצגות המתחלפות שמפעילות אותו. האשרם חוזר לקיבוץ סמר, ומה שהיה לא יהיה, העבר מכאיב העתיד מלהיב נחרטה לי כתובית אנגלמאייר מאמש, מחייב עצמי להווה. חוליאטה מסדרת את המשקאות לידי במקרר של הבר. היא יפה יפה, התחבקנו ונתתי לה נשיקה בלחי וויצ׳ איז ביי פאר אנ התקדמות. קארונה מחזקת את קרישנה. לפי איך שנראה הוא עשה איזה שטות. בחודש וחצי הבא, עם כל ההפקות שקורות יש פחות סובלנות לפאשלות ילדותיות מהצוות. עוטסב הזהיר אותו שכדאי שיביא עורך דין והוא הביא אותה, או שאני רק מדמיין, מחבר משפטים לסלט? מרחבת הבודהה הול מחממים את האווירה לרייב מחר. #יממותמדבר

הלילה יורד והשכל מתחיל להריץ את האימה האימה. אפס, עוד מעט שלושים שנות ניקוי יבש ועדיין אגו בלון פלדה, לא מסוגל לגשגש תהיה גבר תשפיל את עצמך תהיה גבר. לא מצליח לעלות את הרשימה. התירוץ אין תמונה. האמת – פאק האמת.

ערב פיצה, טבעונית ורגילה עם גבינה. צ׳טאן שם מוסיקה, מחמם את הצוות, מכניס לאווירת רייב. פיון הטראנס שבי עולה לרחבה באוטומאט, 25 שנה מוסיקה אלקטרונית גואינג סטרונג מחרישה שאון אימון מסוקי חיל אוויר וטנקים,העולם שנשמע אמיתי יותר בחוץ. רגליים מקפצות מכניסות למצב שטות. סגירת פרק אהלן אהלן אשרם במדבר והטייקינג אובר של סמר נהפך לברכה, חארקירי ניו אייג׳ בחסות מפא’’י. בועה שקופה נע בינן, יש להן חישוקים, כדורים זורחים, פלג גוף עליון מעורטל. אחרי שעתיים קורס. בסדר, לא ישנת כל הלילה, לא חובה לסגור והולך לשתות אצל דהרמה. בשכונת הומלס וי איי פי.סי.קיי היא קוראת באדולינה, שומעת לואיס משחקת סקראבל באייפון 6 וחולמת על 7. לשנינו נגמרים הסוללות בידני. היא שואלת אותי מה הדבר הכי מביך שכתבתי, אני אומר לה שיש מצב מה שייכתב השבוע. היא רוצה לראות. אני אומר לה חכי שייכתב. אנחנו משחקים בעולם דמיוני על בסיס הנחת יסוד שקרית. היא לא מפסיקה לרצוח דולפינים, מה קורה להן? "זה מדהים איך יש לי דיעה על כל דבר" היא אומרת כשנפרדים מבטיחה לא לעשות ברית מילה לילד שבחיים אין לה כוונה לעשות. לוקח מזרון ויוצא לבהות בכוכבים

הבנתי הבנתי. כותב עוד פוסט ולא מעלה

הבנתי שכשהגבתי לשירי ברוק:"איפה היית כשהתאומים נפלו'' השמטתי/שכחתי/הדחקתי את האירוע היותר משמעותי אז מבחינתי: פגישת חצות בלילה שאחרי הנפילה שנערכה בפאב שבמרתף היומניברסיטי. ווירש, מנהיג הקהילה ופורץ דרך בתחום פסיכולוגיה ראדיקלית (לימוד האדם במבנה חברתי תומך) התייחס בקצרה לתאומים ולבהלה בעיירה ועבר לעיקר: זעקה על עזיבתה של חברת קהילה. זאת היתה הפעם הראשונה שראיתי מטפל בסדר גודל עולמי מבצע חשיפה, נותן פול שאו של קריעה. יותר משעה של התעלמות מוחלטת מכוונת מהקולקטיב הגלובאלי והתמקדות בכאב האישי. מה שקורה ביומינברסיטי נשאר ביומניברסיטי, אבל מה שקורה באשרם לא נשאר באשרם, למה? כי אנחנו מאדרפאקרסאניסימישראליםניואייג׳סטימיהודימשודרגימ. עוטסב אמר לי לבקש פיטיפאק ולגמור ת׳עניין. פאק, בגילי, אם שנים של השפלה בתחתית הסולם מה מונע אותי. זין כלום, הרייני משפיל עצמי בפיטיפאק לתפארת מדינת הפייס

יוצא לרוץ לפני שההיא עם היוגה תעיר אותי ומגיע מזיע למעגל אחרון לפני האירוע. המעגל הבא ביום ראשון. וידוא שכולם במקומות, אין מצב לאשרמג'וטסו אנרגטית בשבילי, איך אני מוציא את המילים מהפה. למי זה ברור. אם כבר להשפיל עצמי אז רק לחוליאטה. פאק אנחנו בקושי יוצרים קשר עין. אין מצב שאני מפרסם חארקירי פטיקירי בלי לדבר איתה, פאדיחות, לא אתי בעליל. (מחר מאדורי תביט עלי בתמיהה מה אתיקה מה, אבל עוד לא הגענו לשם)

ראשוני קהל הרייב מגיעים עם פקלאותיהם. עוטסב נוסע למרכז. במקום ליצור קשר אני בונה שכבות בסיפור שלי, מרבד את ההתלבטויות, מקשיח אותן למילים, בועה מול משרד, מה וולבק היה עושה, מה היה כותב? מגייס את הכתיבה לפטיפאק, ומסתפק בה, כמה נמוך. שלושה זיכרונות מהתיכון צצים: בשישית - התאהבות נואשת ממט ראשון באמית, שנה מתחתי. אף מילה לא נאמרה ביננו. הסתיים כשעזבתי עיר. שביעית – בריחה מסילבי, ג'ינג'ית ממנצ'סטר שהתאהבה בי. התירוץ הקבוע – עבודות גמר. (המבט הנדהם כשראתה בחדרי את אחת מהעבודות, היא, שעמדה להתחיל ללמוד באוקספורד, האוצ') שמינית – אנני מבאפלו מגיעה אלי לחודש. משהו מרתיע אותי מלגעת בה אלא עד שבסיני צץ מתחרה מעצבן. אני קולט את העונג שרווה ממצב הפנטזיה, חסין לחלוטין. אני אומר לחוליאטה שרוצה לדבר איתה, להראות לה משהו. אם אני לא עושה את זה עד הרייב, אני בצרות, סמים ופיטיפאק לא הולך ביחד. או שכן? לא. אני יודע לא. וסופשנחת, לא לא

הרייב מתחיל. נכנס למצב סופשנחת. כותב משהו לפני שלא אהיה מסוגל לכלום. הרחבה עוד צוננת, מתרסק לתוך ערסל של ורדן הצעיר. איזה יציאה רעבאק אני חושב וצולל עם המוסיקה. כשמתעורר יש לי רעיון: לבקש מאדיטי שתתווך איכשהו, גירלי סטייל, מצידי בספרדית, אנאעראף. היא מתחילה משמרת בשלוש. את חוליאטה רואה רק פעם אחת, מאחורי הבר, עסוקה כמובן. לא נורא, בלאו הכי לא במצב של תקשור מילולי, וגופני רק עם הספיקר. מתלבש עליו וחופר ברחבה. פתאום שוב יש עוד המון יפות. מה עם הקיבוצניקית השחורה, אלוהים, טולקינג אבאוט זן נדיר מה אני נדבק לאשכנזייה רק בגלל שהיא גם יפה וגם אופה. בשלוש הולך לראות מה עם אדיטי. ים אנשים סביבה. אין מצב. חוזר לרחבה. יש אקשיין. לפני חילופי תקליטן נרדם לכמה דקות. מתעורר בבהלה כשרואה רק ארבעה אנשים ברחבה. די ג'י דיאנה כל כבוד הגאלאקטי מונח על כתפיי. עולה לרחבה. אני נשאר עם דיאנה לבד. היא נותנת חפירות לילה כמו שצריך ואני תופר לרוחב. כשהלילה שם רחוק מתחיל להתבהר דיאנה יורדת. גם אני, מוותר על נסיעת שנירקול לאילת ונשכב לבהיית כוכבים אחרונה עד שנרדם. כשמתעורר מישהי עושה יוגה מאחורי. היא מביטה עלי יוצא מהשק"ש להשתין כשחוזר היא שואלת בלי להתעכב "זה אתה שרקדת, נכון?" וואי זאת פאקן די.ג'י דיאנה תמירה וחמודה. "בטח נכון" יו, מרגיש את הלב יוצא מהחזה. "איזה מזל שהיית" היא אומרת " חייבת לרוץ אבל תודה, תודה שהיה לי מישהו לתקשר איתו" הראש שלי מפוצץ במה להגיד לה אבל בלחץ הזמן כל מה שיוצא לי זה "אפשר סלפי?" אופפ כמה קלים החיים

[יש לה הרבה חברים בפייס, לשלוח לה בפרטי מסכמים]

המוסיקה מפוצצת את המדבר. עובר למצב סופשנחת יום. נשארו לי עוד שלושה פוסטים לעלות, איי קאן מייק איט. נכנס לאשרם. אדיטי שוב במשמרת ושוב צפוף סביבה. שיט, הלכה לי החולייאטה חושב ומרגיש שסביבי הכול מסתחרר, לחץ דם עולה, חייב לשבת. מתפנה כסא לידה ואני מתיישב. אדיטי נחמדה מדברת איתי. אין מצב להסביר לה עכשיו את הבעיה ולמה היא כמגשר, פתרון. חייב לשכב. מעריך שיש לי עשרה מטרים עד לשטיחים של הצ'אי שופ, אוזר כוח וקם בפתאומיות. אחרי חמישה מטרים, נתקל בעץ ונופל מאבד הכרה לכמה שניות. כשמתעורר מוצא עצמי בתנוחת עובר סלאש השתחוות. יותר פיטי ממני אין. גורר עצמי למזרון ונשכב. דהרמה, נשמה טובה, קולטת מה ובאה לשאול מה איתי. מים, רק מים. עושה לט גו לחוליאטה, יהיה לי מזל אם אצליח לצאת מפה היום. בשכיבה אני מלך. מאתחל את הגוף וחוזר לוולקום סנטר, מתיישב ליד אדיטי שעושה חינה למאדורי. מאדורי פחות מפחידה אותי. קשתית, הוי לא. אני שואל אותה אם אפשר לעלות פוסט שעלול להביך אותה. היא מביטה עלי בתמיהה, למה? כי זה קשור אליך ואלי ואני יודע...לא, מה פתאום היא קובעת בפסקנות. טוב, אם היא אומרת, היא דור אחר, איי שולד רממבר. מציע לה חברות, מעלה ומראה לה [סדרת סופשנחת] לא מתרגשת בכלום. הרחבה מפוצצת. עוד ועוד אנשים מגיעים. זאת הזדמנות לראות את ההפקה בפעולה, תומכת באירוע ביצירת אווירה, מספקת מצע בטוח למשתתפים להמריא בגופם ונפשם לאן שהמוסיקה לוקחת. הקמת אירוע זאת אומנות האשלייה האישית שמתמזגת עם השבטית.

חילופי משמרות בוולקאם סנטר, עדין מתקשה לזוז. שלוש חמודות חדשות, שומרת ושתיים, אמאנו ובלין בשולחן. סנגיט מגיע. במקום להתחנף/בגינג קצת לאמאנו הוא נכנס באגרסיב פנימה וחוטף בראש. שרדהה ושומר מגיעים ומאפסים אותו. פאדיחה שלי גם, הייתי צריך לעצור אותו מלהסתנגייט. שלושת הדברים שזוכר מפגישתי הראשונה עם סנגיט לפני יותר מרבע 100 הם: שתהיה לי צהבת, שאבא שלו חולה מאוד ושהוא יכול להסתנן לכל מקום. היתה לי צהבת, אבא שלו עדין חולה והוא עדין מסתנן לא רע. לא סיפרתי לאמאנו. הנה עכשיו.

זמן לזוז. יוצא לתזז פרידה. מעל הרחבה יש צינור מים שמרסס טיפות א'מחייה. ארבע, חייב להכניס משהו לפה ולצאת. חולייאטה על הבר, בנימה מתנצלת אומר לה שלא יצא לנו עכשיו אבל פעם הבאה חייב אבל חייב. היא מחייכת. אופפפ אני דביל. קונה מיץ מפירות קפואים ועוגת פרג, מעשה ידיה אני מניח, לפחות יש עוד דרכים לאכול אותה. המיץ הקפוא מייצר כאב ראש, איזה שטות. נפרד מדהרמה, רוצה להגיד לה על הדבר המביך ואז חוליאטה ניגשת אלי. אלי. אלי. אלי

יושבים, מדברים, הידיעה שעוד כמה דקות נוסע משחררת את הפנטזיה ועדין משאירה אותה לא ממומשת, אבל אנחנו סופסוף חברים בפייס. התקדמנו בחיים.

רבע שעה אחרונה לשומעים חיפושיות, הכביש ריק, אין משטרה, יאללה פונטו.