טמבור, בור סוד ונימית צחקנית; פרק ד'- יומולדת

לכתיבה יומנאית, יש איכות שמזכירה תרגול טאי-צ'י, שכל מה שאעשה תמיד זה לא זה/לא מספיק/גז בניוטראל. כתיבה סיפורית או עיונית היא כמו יוגה, שיפור מורגש מיידית. מהבחינה הזאת, שבוע יומולדת, שבוע שיש נושא ברור מפוגג את התסכול העיקרי של כתיבה יומנאית: על מה מתוך 24/7 אכתוב. הבינג סאיד דאט אפשר לעבור לתסכולים הרגילים של משפטים שלא ראויים לכתיבה ונכתבים, שלא ראויים לפרסום ומתפרסמים [כי בלה בלה אם לא, אין שיקוף כנה של יכולת הבעה מוגבלת נו מאטר פאקן וואט] בסדר החיים ממשיכים, ביג דיל למי שממש בעניין חיים ונו-פרובלמו למי שבעניין סבל ומשככים.

השבוע התחיל בגמר היורו. הגעתי מוקדם כי ידעתי שיהיה טקס בן-זונה ומכול ארבעת הצופים הקבועים באצטדיון הביתי של מניייייייייייייייייש, הכרתי את המנון היורו (ושאלתי עצמי למה לא שמתי אותו בסדרת סופשנחת. לא פסלתי גאוותנות. כי לא דמיינתי כששמעתי אותו כמה מעולה הוא ייראה כפס-קול מופע טקס הסיום. סתם שכחה גם יכול להיות). ההימורים התחלקו שווה בשווה על פורטוגל וצרפת. צד ההיגיון נטה לצרפת אבל מניש הלך על המשאלה ואני, שבבוקר העירה אותי סנגיטה כמה שעות אחרי שחלמתי עליה (בחלום היא שאלה אותי אם אני יודע איפה אפשר לקנות משקפי מיטסיבושי כי היא ראתה אותם על איזה חתיך והיא רוצה לקנות לסובודהה) וכשסיפרה שהיא עומדת לנסוע לפורטוגל לבקר את פראסאדו ונאיאנה אז ידעתי, באותו רגע, שדווקא לי יש עדיפות ברורה למי ינצח במשחק. המשחק היה שיעור מאלף בנחישות. רונלדו נפצע בהתחלה והוא היה מופת של נחישות עם המון דמעות לנסות לשחק עד שיצא בלית ברירה. במחצית, בהארכה ועל הקווים הוא לא הפסיק לדרבן ולשלהב. פרנאנדו סנטוס, המאמן, נתן לו וזה היה מעניין לראות כי זה לא שהיתה לא בעיה להרחיק אותו אבל הוא היה מספיק חזק וממוקד כדי לא לראות ברונלדו איום וזה השתלם. שער לקראת סיום ההארכה וים דמעות. כן, יותר נחמד לראות את רונלדו בוכה משמחה מאשר מאכזבה. כשהוא משחק הוא כזה ילד בן שתיים, רק ללמוד ממנו...

השתדלתי במלוא יכולתי להתמיד בשגרה גם ביומולדת, כתבתי ת'רבמכר ויצאתי לים. מול המשטרה משהו בפונטו קרס והוא השמיע סירנה שורקנית כשלחצתי על המצמד וגם כשלא לחצתי הוא נשמע איום. פאק, זאת מתנת יומולדת, 2000 ש"ח מינימום לעזאזל. נשכתי שיניים והמשכתי לים.

בלשי הפרא- המשך קריאה:

רפאל באריוס, מאי 77, מה עשו הוויסראליסטים אחרי שארטורו ואוליסס נעלמו

חואקין פונט – מרץ 77 פעם 3 על דולרס שידעה למדוד זמן לפי העין ומדדה זמן (אחד מיסיסיפי שתיים מיסיסיפי ) לחואקין עד שהוא גומר. ועל פניה של לאורה דמיאן שנמחקים ממנו

אמדאו סלווטירה ינואר 76 פעם 3 מוצא את המגזין "קבורק" שבה התפרסם שיר נדיר של ססראדה טינחרו. הוא מקריא את כל שמות המשוררים שהופיע במניפסט בסוף החוברת. בלאנו ואוליסס עומדים דום ומצדיעים, כמובן שותים מסקאל לכבוד זה

פליפה מולר, מאי 77, ברצלונה, על אמא של בלאנו ואיך בלאנו שלח אותו ואותה למישהו שסידר לאמא שלו ללמוד ולעבוד

סימון דריה, יולי 77, פריז, לימדה את בלאנו סאדו-מאזו והכירה את אוליסס

איפוליטו גרסס, אוגוסט 77, פריז, מהגר תחמן שאוליסס תמך בו כשהגיע לפאריז

רוברטו רוסאס, פריז, ספטמבר 77, על קומונת המשוררים שם גרו 12 משוררים דרום אמריקאים שרבו כל הזמן. אוליסס דירבן אותו לתרגם שירה צרפתית לספרדית ורק אז הוא קלט כמה גרוע הצרפתית שלו וניתק מגע עם משוררים צרפתיים

דימון דרייה פריז, ספטמבר 77 פעם 2 , על אוליסס ונאמנותו, פגישותיהם המעטות,שמעולם לא ידעה ממה איפה יש לו כסף מלבד שהחליף אחד מחבריו הפרואנים בקואפראיב הניקיון שהיה להם

סימון דריה, פריז , ספטמבר 77 פעם 3, על אוליסס לימה שנהג להתקלח ולקרוא ולכן ספריו היו תמיד רטובים או דבוקים

מישל בולטו, פריז, ינואר 78, אוליסס ביקש להיפגש איתו. הם נפגשו בתחנת מטרו וצעדו את הלילה, למרות שמישל לא אוהב ללכת. הגדיר את הפגישה כמוזרה ביותר, שמע הרבה סיפורים על משוררים וחיפוש כתבי עת אבודים

אמדאו סלווטירה ינואר 76 פעם 4. סופית נגמר המסקאל. אוליסס הולך לקנות ובלאנו מעיין בספריה של אמדיאו. אמדאו נרדם ונזכר בססריאה וכמה מיוחדת היתה דמותה ואישיותה בשנות ה-20 , שסירבה לוותר על עצמאותה ולא הסכימה שמישהו, גם הגנרל, יסיע אותה הבית

פליפה מולר, ברצלונה, ינואר 78 פעם 2. מספר שב-77 עזב את הוויסרליסטים. שאוליסס הדביק אותו בגרדת והקומונה שבלאנו גר בה במקסיקו שפליפה והחברה שלו הלכו להתקלח

מרי ווטסון, לונדון, מאי 78, מספרת על קייץ 77 שנסעה לטיול טרמפים לצרפת ואח"כ ספרד עם קומונה קטנה. על מכתב לגרהם גרין שענה לה. יש לה סיפור אהבים עם שומר שיכול להיות שהוא אוליסס. לשומר אין שם

אלן לבר, צרפת, דצמבר 78, גר במערות ומדי פעם עובד לפרנסתו בדייג. פוגש את בלאנו שמחפש באיזור את אוליסס וגם הוא מתפרנס מדייג. בלאנו מצטרף לאוטליסס לדייג והם ביחד משנים לטובה את המזל שלא הספינה. אוליסס עושה מספיק כסף כדי לממן את הנסיעה לישראל

אמדאו סלווטירה, ינואר 76 פעם 5, מספר לבלאנו ואוליסס על ססראה

חואקין פונט, מרץ 79, על פגישתו האחרונה עם אלבר דמיאן, אביה של לאורה והעצב בעיניו

חסינטו רקנה, מרץ 79 פעם 2, על התפוצצות במשוררים במקסיקו ילידי 54+, שיחותיו עם רפאל

לואיס סבסטיאן רוסאדו, מרץ 79, פעם 3, מסביר את ההתפצצות הדמוגרפית של משוררי מקסיקו. על היוזמנה לעשות אנתולוגיה לשירת מקסיקו צעירה ונסיונו להכניס שיר של פייל דיוינה. פייל דיוינה מעדיף ששירו לא ייכנס כי בלאנו ולימה לא באנתולוגיה

אנחליקה פונט, אפריל 79, פעם 3(?) על ארנסטו סן-אפיפאניו (הוויסראיאליסט) שעבר ניתוח מוח. שירו של ארנסטו הוכנס לאנתולוגיה, הוא כבר היה מנותק מדי בשביל שיהיה לו אכפת

נורמן בולסון, סטונט לפילוסופיה,ישראל, אוקטובר 79, על ביקורו של אוליסס בישראל. אוליסס היה מאוהב בקלאודיה חברה שלו, קלאודיה היתה קשה עם אוליסס וגירשה אותו מהדירה בגלל שלא עבד או תרם כסף לדירה

אמדאו סלווטירה, ינואר 76, פעם 5, על ססריאה טינחרו ואיך בזכותה, שלקחה אותו למועדון ריקודים\, גילה את אהבתו לריקוד

ליסאנדרו מוראלס, ינואר 80, פעם 2 , על חייו לאחר שהפך למו"ל רפאים בגלל בלאנו (עדין לא ברור למה בעצם) ושאת החיים צריך לחיות, זה כל הסיפור, פשוט ודי, הספרות לא שווה כלום

חואקין פונט, אפריל 80 פעם 4 . אלברו דמיאן מספר שפשט את הרגל ואין יותר כסף לפרס לאורה דמיאן. חואקין בקושי זוכר אותו אבל זורם עם השיחה (לא ברור אם כך איך הוא זוכר את השיחה או שהזכרון שלו כזה חלקי או שהידיעה אח"כ נחקקה אצלו) כעבור 20 יום, הבת שלו במהלך הביקור מספרת לו שאלבר דמיאן התאבד [319]

---

רד אקסס, סיאם, ישי קיצ'ליס החומר פה זול בסדר יש סופשנחת מרגיע עצמי ומסדר ברשימת שירים מרגעים מיוחדים להשמעה עה עה ..הבת זונה נעלמה כבר רבע שעה, זיהיתי ת'פאקנמבט שנתנה לי; אתה בטוח, הדלת פתוחה, יעני חופשייה, שלא תתבכיין לי בשריקות מגוחכות לחזור. בול רבע היא פה, בהתבכיינות שהחליפה טון מתמקח... לא כולם נלעגים למה את כזאת מעליבנית. על השעון 15 דקות. בסדר, גרמניה שחורה, מאתיים מטר ורבע שעה היקף סביבי חופשייה למרדפים. מפחיד אבל נסבל. נוגעת ויוצאת לעוד סיבוב, הפעם זה יהיה קצר יותר מזהה את נשמתה החטופה. בדיוק כמוני. מפחיד.

הכרזתי על פתיחת חגיגת יומולדת

#טמבורבורסודונימיתצחקנית פרק ד'- יומולדת

Damien Jurado - QACHINA

יש ספרים שמצמיתים כתיבה ויש כאילו שגורמים למקלדת להיפתח. "בלשי הפרא" של רוברטו בולניו, 11 שנים מבוגר ממני ואני חי כבר 4 שנים יותר ממנו הוא כזה. להיפתח להיפתח אבל לבד ממספר המברכים הראשונים שאז עוד יכולתי להוציא משפט שלא אשנא אותו, אותי ואותם אני לא מסוגל לעשות כלום מלבד לייק....רגע...רגע...פאקן רגשון, אפס, איך לא חשבתי על זה קודם, דווקא עכשיו כשבלו"ז דיג' רובין, אימון ופאקן שפינוזה, ולחשוב שהפסיכוזה הזאת רק תגבר עם השנים

#טמבורבורסודונימיתצחקנית פרק ד'- יומולדת

Tame Impala - Feels Like We Only Go Backwards

זהו פחות או יותר וחזרה לשגרה, פה ושם זולגים ברכות לקיר, הזדמנות לחפור באומנות הפיקסל. בערב הלכנו תמתמ, עוגת גזר ואני לשיעור שפינוזה, או-טו-טו- סוף הסבב הראשון בקריאת "האתיקה". מסתבר שגזר היא העוגה החביבה על רנה והיא נתנה לי מתנה את רוברט פראנזן החדש שגם איתו היא לא מסתדרת (מה זה נקרא "לא להסתדר" עם פראנזן לעזאזל) יואב סיפר שהיום גם יומולדת של אבא שלו (64) והכנסתי אותו על תנאי עד שנמצא לו רשת חברתית משותפת לקבוצת ילידי ה-11, עזרה, חניתה ואני, כדי שנקיף 64 במחוג של 22 שנים. יואב לא מבין את הקטע של רשתות חברתיות "ככה זה שנולדים זקנים" משך בכתפיו. כיוון שהיה מאוחר מדי למסעדה מסעדה סיימנו תמתמ ואני, בלי סלפי אבל עם מסקל, טקילה ויופי של אוכל מקסיקאני שדחה את המשך קריאת "בלשי הפרא" למחרת בדיוק כששוב אמדיאו סלווטיירה מודאג שהולך להיגמר בקבוק מסקל "לוס סואיסאדוס" והבלשים מרגיעים אותו שהם שותים הכול

#טמבורבורסודונימיתצחקנית פרק ד'- יומולדת

Red Axes - Waiting For A Surprise (ft. Abrao)