טמבור גולש; פרק ב'-ג' - כתיבת גלישה

ככול שחולפים הלילות מאלצת אותי דחיית השלמת פרק ב' לגלוש איתו לפרק ג'. בונה תירוץ לגלוש איתו הלאה, לא להיתקע כזה שנעזר במיומנויות גופניות, רגשיות ונפשיות הנדרשות לפעולת הגלישה והחתירה ומשותפות גם לפעולת הכתיבה. היסטוריית הגלישה בהוואי מספרת על בני אצולה שגלשו בעזרת משטחי עץ ארוכים ורחבים על גלים נמוכים ולא שבורים היישר לחוף. בשלב מסוים כשהצטרפו למשחק גם האמיצים מפשוטי-עם ודלי-אמצעים שקיצרו את משטחי העץ התחוללה בעולם הגלישה קפיצת מיומנות; פתאום אפשר היה לעשות עוד דברים: לרכוב על הגל, לגלוש בזוית, לשנות כיוון. הסדרה מתקדמת כציוד שיש לי. מכל הבא ליד יש גם ארוך גם קצר, גם רחב גם צר גם כבד גם קל.

חורף התחיל. כמות הגשם לחודש שברה שיאים. שיא גשם בשעה (85 מ"מ בשעה) ולחודש (200 מ"מ בשפיים). הגשם עזר לשבט היהודי לדחוק את הסכינים. הפסקת חשמל מהגשם שיבשה את הראוטר ואין חיבור קווי לרשת. מדי פעם מתחבר בעזרת נקודה חמה. לא כייף. עדיף ספר או להתקדם באחד משלל הפרויקטים שהוזנחו וחיכו בתיקיות. אין גירויים מ"הארץ", פייסוש, יוטיוב, טמבלר, פינטראסט. במהלך השהדלת פתוחה, העולם הוא גשם שיורד מטר ממני ושאריות דרשה של רב שחוצות בקושי את טפטוף השמיים וקיר המסגרייה. יש לי זמן גם לכתוב את רב המכר וגם לעבד את לקחי שיעור שפינוזה של השבוע. עוד לא הגעתי לשלב שבו אפיל עליו את האחריות לשינוי מצב הגלישה אבל אם הוא דטרמניסט ואני לחוץ לתיאוריה, אחראי וסיבה, למה שלא תהיה חתונה?

השבוע, בקבוצה קטנה של שמונה, דנו שוב בהגדרות היסוד, ושוב נעצרנו באלוהים. בפועל, זאת הפעם הראשונה בחיי שמשוחח עם אנשים מהמגזר החרדי. בדיון שלאחר הדיון, כשהמתנו שהגשם יפסק, נמלאו לי מדוכי הקליטה והפנמתי קלטתי את ההיסטריה והייאוש המשותף, ונוצרה לי קבוצת ייחוס. לעומת שפינוזה קשישא, הגיוני, מעשי וחד כעדשה יש פה חבר לצים פוסט מודרניסטים שרוצה לכבות את חיי היומיום ולהאיר את האני הטרנסצנדנטי

נסעתי לדודי לשוחח על הרב-מכר לפני שאני מתחיל לכתוב את גרסה 2. הוא נתן לי על הראש, כצפוי, על הבלבול ואי הבהירות. הפגישה מאוד עזרה לי ולמחרת התחלתי את הגרסה החדשה בפרק על הרוצח והנרצח. אם כבר יודע הקורא מי עשה את זה, אז שידע הכול. אחרי זה התחלנו לראות את המשחק הראשון בסדרה העולמית בבייסבול בין ניו-יורק מטס לקנזס סיטי רויאלס. מייד בהתחלה התחוללה דרמה כששחקן המטס הצליח לרוץ הביתה למרות שהכדור שחבט נשאר בגבולות הדשא. הוא ניצל טעות בין שני שחקני קנזס. ריצה מלאה לבית כשכדור החבטה נשאר בפנים אירעה בפעם האחרונה לפני 90 שנה. היה מאוד נחמד לסייםערב כתיבה בשיא ספורטיבי.

שבת 24 לאוקטובר

התגברתי על עוינות השמאל הרדיקאלי והבוז לשמאל מחרים ערבים והתייצבתי לפעילות ציבורית ראשונה, לצעדת מחאה ראשונה שיוצאת מכיכר רבין. אני מתאפק לשמור על מידתיות. הדחקת השבט היא לחוות את המצב כתאונה, אסון טבע בחוץ כהמשכו של גל האבק שנחת לפני מספר שבועות, הפעם על המוח השיתופי. הרשות וההורים סוגרים את הפתחים בצד שלהם וצה"ל סותם בצד שלנו. הדבר הזה שנקרא "אני", סך אמונותיי ודעותיי, מתבצר בעמדותיו, זה המקסימום שיכול לתמוך במאבק להשתחררות מהלפיתה. איך שלא יהיה מה שיוצא ממקלדתי לא בהלימה עם מלחמת הסכינים ברחובות. לא יודע אם זה עילגות הביטוי או פחדנותי, בטוח שנוחותי מדברת.

הדבר הזה שנקרא "שבוע שעבר" נעלם ומה שנשאר הן הפיסות שמפזר על קוי הזמן ברשתות ובבלוג. בזמני אש הסחות דעת שם מעיקות וקשה שלא להיתפס בחכה. עכשיו זמן מעולה להסתגר בפעולות הסחה פרטיות, יש שלל מהן בתיקיית פרויקטים. כל פרויקט מלמיליאן. חוג שפינוזה הוא הזדמנות ללטש את קיבעון הרשת הסמנטית בויקיפדיה, לימוד שפה להגדרת מקורות מידע, זאתי שממנפת מילים, סימני-עריכה ותגיות לתמליל תסריט-על. אני רואה שמאז שהתעדכנתי לאחרונה נוסף תקן חדש בשפה. אני לומד את התקן, לא מבין אותו ועובר להסיח דעתי לגלישה. העיקר לא להיסחף לרשתות פתוחות לפוליטיקה, להישאר בהסחות הגוף והמוסיקה. בעולם הגלישה הפרטי שלי יש צו סגירה על "עולם אחד", מועדון גלישה ומקלט ימי בשנה האחרונה. הצו משבש לי את תוכניות הטווח הארוך, מכריח אותי להישאר בפאקן היר אנד נאו. במצב החוקי שהמקום נמצא, הצעד הנכון שעלי לעשות, הוא להוציא את הסאפ ולהעבירו אלי לפני שיגיע יום הסגירה. לנקוט בפעולה משמע כניעה לפסימיסטים מקרב הקבועים של המועדון. בכל יום שעובר אני קולט שרגשית, מצבי דומה לכתומים שהאמינו שאלוהים יעצור את הנסיגה מסיני. יחד איתי מאמין גם אמיר, המזרח-ירושלמי, אחרון העובדים. אנחנו כמו פרסומת לתקווה מול בעלי העניין שטוענים, מתוך ניסיון חיים והיכרות עם הצדדים שלא יימצא פיתרון רצוי, ועוד חלום נעורים של זכרים ילדותיים התנפץ על הסלעים. מזג האוויר משתנה, החום נשבר, הים עולה השכן מעמיס את הגלשן, מזכיר שהים קורא.

ביום שני נפגשנו שוב לשיח פילוסופי, הפעם על הפרק היה אפלטון. המפגש פותר את בעיית אספקת הלחם השבועית, יש בדרך לחללית שתי מאפיות מצוינות שנותנות הנחה למי שקונה מאוחר. עכשיו תהיה רק שאלה של בחירת מסלול. רעב מהאימון אני בוצע רבע כיכר ומחסל אותו לפני שנכנס לפגישה. שלומציון, או שלומיון למקורבים, זקפה עיניה בתימהון שאף לא אחד/ת הביט/ה על החומר שהיא שלחה, הכנה לפגישה. מהפגישה הראשונה הוסכם בשתיקה שקריאת חומר קריאה חיצוני היא זכות שעדין רובנו לא בשלים אליה. היינו שמונה, מספר שווה של זכרים ונקבות באותו חדר מלא בספרי הגות יהודית. הפעם התווספה מצלמת שידור, סוג של פיילוט ללימוד העתיד שמשלב פגישת בשר ופיקסל. הידיעה שזאת המאה הראשונה שנשים וגברים לומדים ביחד מצליחה לגמד את אווירת הלינץ' סביבנו. קל לעשות את המהלך עם אפלטון. הוא מהלל אנשים כמונו שיושבים בחדר וחושבים על מדע המדינה. אם לא נגזים וננקוט בדרך האמצע יש סיכוי שהאושר יהיה 24/7/365. שונא את המילה אושר ומעדיף את המילה הלימה שמציעה רנה, האם היא מתעקשת עליה או שרק נדמה לי?

A FRAME - גל בצורת האות A שנשבר בשיאו לשני כיוונים בו זמנית. מאפשר לגולש לקחת את הגל או לצד ימין או לצד שמאל.

אקדמיה וגלישה – למרות שעשרות אלפי גולשים רשומים באוניברסיטאות ויש אפילו מועדונים וקבוצות גלישה של קולג'ים בארה"ב אין השפעה ממשית בין העולמות. יש שלושה גולשים זוכי פרס נובל, שניים בכימיה ואחד בפיסיקה. בכל אופן מאז גלישה תחרותית שליש מהמשתתפים בדירוג השנתי של מקצועני הגלישה נשרו מבית ספר תיכון

עיצובי מברשת אוויר – איירבראש על הגלשן הם מד טעם של קהילת הגולשים. ציפוי חללים גלקטיים בין-כוכביים של שנות ה-70 הוחלפו בגל חדש של עיצובי משבצות דמקה ובתחילת שנות ה-80 והמשיכו בצינורות חד-צבע בסוף שנות ה-80, אנרכיית ניאו-פאנק ותבניות קעקוע בסגנון איי פאסיפיק בשנות ה-90 ומריחות צבעי ניאון בסוף העשור הראשון של ה-2000

[מקור- אנצילפדיית גלישה]

Dick Dale & The Del Tones "Misirlou" 1963