פרק ג' - אשרם במדבר

שעה לשקיעה יצאתי מתל–אביב. בשעה האחרונה בבית נפחתי תחושת קודש בסידורים האחרונים על ידי הסדרת טקסיותם, מנייתם וכימותם. מגלם סוכן נוסע, גובה מס יומולדת, חיבבתי מאחלי יומולדת, השקיתי את גינת הניסוי, מציף את עץ השסק הצעיר, חזרתי לחבב בפעם האחרונה לפני מחר והוצאתי את כרטיס הרשת האלחוטי מהפי.סי. המסמן הגדול של התנתקות. לאחר הירידה מכביש 4 ל–41, היציאה מהעיר לכפר מקבלת ממשות ואני מסמס לעוטסב שאני בדרך. הוא שואל מתי אגיע וכשליתר בטחון כתבתי בחצות הוא הודיע שאמצא את השער נעול. פחחחח…מה אכפת לי בלאו הכי התכוונתי לישון תחת כיפת השמיים. הוא שולח אגודל מונף. כשמלאתי דלק לפני מצפה רמון ירד עלי שהכי קול להתחיל עם הסאפ באילת את היום הראשון לשארית. בחצות הגעתי לאילת. קניתי ב"סופר מגדלור-כל הלילה" משקפת זולה לצלילה מחר והתמלאתי בגלידה, פרשתי מחצלת ומזרון בחוף מגדלור ונרדמתי דלוק עם האייפאד ויישום ’’צופה בכוכבים’’.

הזבובים השכימו אותי ואחריהם נביחות של רובין שהחלה לרדוף אחר עורבנים בלי לדעת שהעורבני האילתי מחזיר מלחמה הפשלתי שק’’ש, חילצתי את הסאפ המקופל במושב הקדמי לחוף, פימפמתי 200 פעםים (ספרתי) עם משאבת האוויר. הסאפ התיישר לתחייה ויצאנו לחנוך עצמנו כגופים שטים בים האדום. חתרתי צפ׳מז׳, נגד הרוח, משחק עם הגלים הנמוכים ושוצפים, צופה באילת ובנמל מתעוררים. בכיוון חזרה, כשהרוח בגבי דוחפת אותי מהר מדי למצריים מצאתי שונית, נקשרתי לסאפ ושחיתי/צללתי בעקבות הדגים הצבעוניים.

מאילת, בכיכר הדולפינים הכחולים, תפסתי שאני ממהר ללא צורך ועלול לפספס את כל הנוף המרהיב של כביש 12. קבעתי חוק של עד 60 קמ"ש שהצלחתי לשמור כשעה עד הר חזקיה, שם עצרתי להתרענן ולעשות סלפי.

הסתבר שבאשראם ממש מקפידים על מדיניות אי-הכנסת כלבים. לבד ממוסטאפה, ענק אפגאני צעיר בעל פרווה לבנה שחי בכלוב עם העיזים ומימיו לא התרועע עם כלבים, אסור לאף תושב או אורח להכניס כלב. ניסיתי לבנות סיפור אהבה בין האפגאני הבתול וטוב הלב לשחומה האתלטית אך לא היה סיכוי לשנות את הגזירה, בלי קשר למהומה שרובין עוררה במרדף אחר התרנגולות השפנים והטווסים. כפשרת ביניים היא הורחקה לאוהל מחוץ לאשראם. בשלב הזה החום התיש אותה וכל מה שהיא רצתה זה רק לרבוץ בצל. לחוץ ולו רק סמלית להתחיל שבוע עבודה על רב המכר הלכתי להביא את המחשב כשאופס נתקלתי בעופר, בעלה של עירית, חברה מהגנון, שסיים סופ"ש קונדליני יוגה עם נירוואנה, חופשה מדברית מפנקת. מדובר היה בתזמון מעניין. אחת הבקשות שהיו לי מהשהות בקומונה הטיפולית, אם כבר אז כבר, היתה לפתוח מחדש אצלי את ערוץ ההידברות עם גיא, חבר גנון נוסף שברוגז איתי מלפני שנה. על אף שעירית דחקה בי להיות פעיל בחידוש הקשר, התקשיתי לכתוב לו. יחד עם זאת ברשימת ההתנהגויות שהערצתי בגיא הילד היו האומץ והיכולת לנתק קשר, לא לדבר במשך תקופה ארוכה עם הוריו, אחיו או כל מי שעצבן אותו. עירית ואני ידענו שאין סיכוי שהוא יעשה את הצעדים הדרושים לפיוס. זה היה עלי. והנה מופיע לו עופר, למוד קרבות זכרים שבחיים לא יחשוב להתפייס. הקושי להתפייס נבע מהמרחק הקצר בין התפייסות והתרפסות. הקושי לכתוב לו נבע מחוסר הבהירות לגבי רצוני להחיות את הקשר וחוסר האמון ביכולתי להישאר זקוף וגמיש במהלך ניסיונות ההחייאה. לא סמכתי על עצמי ולכן, מיד לאחר שנפרדתי מעופר כתבתי לגיא מכתב. מה שיהיה יהיה. סיפרתי לעצמי שגם אם לא אקבל ממנו תשובה לפחות לקחתי אחריות על ניהול הסכסוך.

הפנמת המק מתחוללת במקביל ובקצב האיטי של הכלת הישות שנקראת ’’אשראם במדבר’’. עוטסב שיחרר אותי מכל מטלה באשראם אך לא מהשתתפות במעגל, ברבע לתשע וברבע לשלוש. למזלי, כי כך יכולתי לספק לעצמי תחושת קירבה ולו מינימאלית. רצוני להשתייך לניסוי קהילתי הייחודי גובר ככול שנוקפות השעות. לו נידונתי להתבוננות מרוחקת משלושת שולחנות העץ העגולים שאני עובר בינם במהלך היום בהתאם למצב השמש והצל הייתי מפספס הרבה מבדיחות הדעת, מאפיין הכרחי של עבודת הקהילה באשראם הזה. מראית העין של הא-פוליטיות של האשראם מושגת בגלל הזרים שבאים לאשראם כחלק ממה שנקרא "חיפוש הדרך" והעצמאות הכלכלית של המקום, עסק מהוגן לכל דבר, מקיבוץ "סמר" שבבעלותו האדמה והמבנים.

הכוכבים כה יפים במדבר שברור לי שהם חלק מהקנוניה הקוסמית להשאיר אותי פה. שאון מטוסי הקרב מוסיקה לאוזניי. הדף הקול בהשהיה קצרה לאחר סלילי אור ירוק-מנצנץ שממריאים מקו האופק, בסיס ’’עובדה’’ הסמוך. חישוב הכוכבים שלי מראה ש"עובדה" נמצאת בקצה נהר ארידאנוס שאליו נפל פייתון, בנו של אפולו, שכמעט שרף את העולם לאחר שגנב במשובת נעורים את מרכבתו של זאוס ואיבד עליה שליטה. חלום נעורי היה להגיע לסמר, משובת נעורים(:?:)