פרק ה'- דברי מתיקה

בטיסה חזרה לארץ, תוך כדי רפרוף בעיתוני היום הבנתי שאירוע יומבלום ישראל חייב ויהיה מופרך יותר מהממשלה המופרכת של 61 הח"כים המופרכים ויהי מה, שמדובר במשימה לאומית בסדר גודל גוועלדי ושעלי להתנהג בהתאם, באחריות.

שרב שהורג תיירים ואולי את גינת הפרפרים שלי קיבל את פנינו. לעזאזל, ייסרתי עצמי, הייתי צריך לבקש מרונן חתולים שישקה את הצמחים בסיבוב ההאכלה ומילוי צלחות מים. החום המהביל האט באחת את כל מי שחצה את קו המזגן. תחנת המוניות היתה ריקה. אחה"צ מוקדם, לאן נעלמו כולן? כעבור כמה דקות הגיעה מונית עם נהגת ופתחה את תא המטען. בזמן שהיא יצאה ניסיתי להכניס את המזוודה הגדולה ומייד ננזפתי על שריטה שלכאורה קרתה. היא חטפה מידי את המזוודה, הפכה אותה באוויר ודחפה אותה פנימה. משום מה היתה לי הרגשה שהיא עושה זאת תרגיל הנזיפה וההיפוך לעוד נוסעים זכרים. כשציינתי שאעדיף מונה על מחיר, היא הרימה גבות על הסיכון שאני לוקח, סיפרה שהיא, בניגוד אלינו, מכוונת את חזרתה לארץ לשעות שאין פקקים. היא דיווחה לבעלה שיש לה שני נוסעים ושהיא נוסעת לתל-אביב. את שארית הנסיעה עברנו עם תוכנית כלכלה ברשת ב'. ביקשתי להנמיך בזמן פרסומות, לא העזתי לבקש לפתוח את החלון. היא נסעה במהירות, החליפה מסלולים ולא הנידה עפעף על ההפסד הכספי הצפוי. כביסת המילים של שר האוצר החדש מתנפנפת כבלון שעף ונתקע כמונו, תחת גשר המחלף, ביציאה מקיבוץ גלויות. ברדיו עברו לספר על הנפקה מוצלחת, אנחנו זזנו והבלון נשאר, קורבן רוח אפס. חיפשתי סמליות בכל דבר כדי לתרץ את ההפקה התקועה שלי, או שאולי היא לא תקועה ועדין לא צללתי מספיק עמוק למהותה כדי להבין.

הפגישה עם רובין היתה סוערת. במטוס אספתי עבורה מנות סלומון על מצע קוסקוס ממגשיות אוכל כשרות שהוכנו במיוחד לקבוצת ישראלים שחזרו מטיול שורשים במרוקו. נתתי לה דאבל והסתערתי רב- אמונה על הטלפון. התקשרתי למשפחה ואחר כך לאלו שהיו אמורים להחזיר תשובות בנושאי הפקה שונים. לא ענו לי או הפנו אותי שוב לכתובת דוא"ל שאין מאחוריה דבר חוץ מראשי תיבות לאתה והאירוע שלך לא בזין שלנו. ביקשתי עזרה מיואל/אדמרצינילאכמוני וסגרתי מקום לאירועי יומבלום לילדים. אחד סגור. קיזזתי את ההוצאה המשוערת מהתקציב השנתי שייעדתי לשיווק מותגי הבריאות והכתיבה ונמלטתי לים עם אילה, קושקושון ורובין. במקום להיות מוטרדת מתערוכת הגמר או מההפקה הלא מתרוממת היא מוטרדת מאיזה זין. נו באמת- מרגיש שחייב להיות תומך, בכל אופן תערוכת גמר תואר שני בצלאל, וגם עשתה לי טובה שמרה על רובין - אבל מתקשה לשמור על הפה ונמלט לים. יוסי הזהיר אותי שהרוח עולה במהירות ושאחתור צפונה לכיוונה כי אחרת יהיה לי קשה לחזור. שבקלות מצאתי סמליות.

לא שמרתי על ההוראות, נסחפתי דרומה לכיוון סלע אנדרומדה והתקשיתי לחזור. היחידי שיכולתי להוציא עליו את תסכולי היה אסלן מ"נרניה". פיטרתי אותו כנושא בהפעלת הילדים. שילך להזדיין האריה הנערץ, הטהור, עוצמה היולית אדירה. הודו והדרו, בית"רי בהליכותיו לא היה עובר את דדלוס ולא מסוגל לעזור לי לחזור לחוף

בבית סיימתי לקרוא את הדפים האחרונים של "מוקס נוקס"/אדף ששמרתי במיוחד. כשנה וחצי נמשכה קריאת הספר, שפעם היה נבלע בין לילה . ובגלל זה ערכתי לו טקס פרידה ראוי, כפי שנפרדתי בילדותי מספרי ההרפתקאות אהובים, מושך, והפעם בכוונה תחילה, עם קקאו ודברי מתיקה. מה זה שנה וחצי לעומת שלוש עשרה שנה שלקח לקרוא את "יוליסס"

ציור: אילה נצר

Bloomsday Group Paris: Seaside Girls