משחקי חברה tlv

ונציה ; מאי 2015 ; ירח דבש שני

13 מאי, רביעי

כשהעניינים בישראל הכי מסודרים שיכולים להיות בהתחשב בנסיבות - רובין מכלבת את אילה מאמנת אותה להתהלך בכלביים, חשבון הבנק התאזן ומסתמן שיומבלום מצא מקלט - תמתמ ואני יצאנו למסע צליינות בונציה. הקצב האיטי של הנסיעה בספינה שלוקחת אותנו משדה התעופה מתאים לנו. יום בהיר, לא שמש חזקה, נוח לטיול, עלייה לרגל בתנאי לוקסוס. צילום מקצה הלשון מול סאן מרקו וארסנל, עדין ללא מקל סלפי.לא נאה לנו לרכוש מעשרות המהגרים מהקצוות המלוכסנים של הודו כי יש לנו כבוד של יהודים: לא קונים לפני שמבררים כמה זה באי-ביי. חוץ מזה אני רוצה מוט סלפי שידית האחיזה עשויה כגולגולת של דמיאן, אולי של ג׳ף קונס. מול הסמטה שלנו יש תערוכה של מינג'ונג קים, אנחנו נכנסים ומטפסים אט אט. שם התערוכה הולם: "האור, הצל, העומק". ביציאה, מעלעל בחוברות אני רואה ששם הגלריה "דיין ולוקסמבורג". דיין מדיין? ונציה אומרת לי משהו על השעה הראשונה? המחשבה ונגזרותיה הדמיוניות משתקות לי את היכולת לכתוב בספר המבקרים של התערוכה והדפדפן לא מעביר תשובה מגוגל, מי המאניאק ששותה לי עומס מהחבילת גלישה,

‫#‏מקררפורח‬

14 למאי, חמישי

ביום השני בונציה התחלנו את השלב האתגרי של הניווט במקום. פענחנו את קוד הספינות הציבוריות ועצרנו בשוק לארוחת בוקר בדרך לכנסיה עם ציורים של טינטורטו, נקודת פתיחה לכל צליין אומנות. אכלנו סלט תמנון וסלרי וקוראסון דג --וגבינה והמשכנו לשוטט בסמטאות. הצלחנו להחזיק מעמד ביחד חמש שעות, זמן שיא בהתחשב שמדובר בירח דבש שני. בתור טייס ניסוי יש לי בעיה כשמסתכלים כל הזמן על המפה ומנסים להבין איפה אנחנו. כשלבסוף שהשתטתי על המפה, לאחר ניסיון ניווט אחד היא עזבה אותי על הספסל עם שאריות חצי ק״ג גלידה והסתלקה. תודה לאל. דבר ראשון השתנתי לתעלה בתנוחות שלומדים מההודים בגנגס, על קו התפר בין תשורה לחילול. אחר כך פסעתי לי בניחותא לכיוון הכללי עם השמש כמצפן. יפייפיה איטלקית אירחה אותי בגלריה שהוקדשה לבוטאן ואז מצאתי עצמי מגיע בדיוק לסיור, שיוצא פעם ביום, בבניין שנבנה במאה ה-17 ושימש כבית מין סמים ומוסיקה, עבר גלגולים והיום משמש למרכז למוסיקה צרפתית רומנטית. השיקום והשחזור של הקירות והתקרות - ציורי הפרסקו, הדפסות הנייר הראשונות שהודבקו כטאפט על העץ תפאורה מרהיבה למאבק התמידי בין הזמן והמידות הטובות. בוודאי, לא אחת, ניחמה את המענגים והמוענגים מרצון ובכח. המדריכה שיווקה כיאות את הקונצרט שיתקיים הערב, יש הנחה למי שהיה בסיור. רשמתי את תמתמ ואותי. יצאתי שוב לאקלם עצמי שאדע איך להביא את הפרינצ׳פה בתנאי לילה. כשהרגשתי מספיק בטוח לא לפשל, סימסתי לה וקבענו

‫#‏מקררפורח‬

‫#‏לאתקבלסלפיהיום‬

15 מאי, שישי

הצליינות להווה נקבעה להיום. הלכנו לקנות כרטיסים ביחד. היא יודעת שלא תצא מפה,אני בטוח שאזדקק לזוז ממטח הדימויים שילוו למושגים ורוכש את הרב-פעמי. על מותג ההפקה שלי להגן על מותג הכתיבה אחרת אני בבלאגאן. מותג ההפקה משלם את החמש יורו הפרש ונחוש לקזז את זה מסעיף האיטלקים גנבים שישראל הזהיר אותי מראש. היא נכנסה למתחם הגנים ואני הלכתי להתארגן. קיזזתי שלוש וחצי יורו מסעיף הגנבים בדוכן הדגים בדרך לדירה ובדוכן הפירות בחזרה להסתער על עולם האומנות. סימסתי לה שנכנסתי ויש לי דובדבנים ופניתי ימינה לשוויצארי. קול אשה קריינית מצווה מפתה מפחידה מלווה מהכניסה בשביל שכולו זרוע שאריות שלכת, לא מוקפד, לא שוויצרי במתכוון. הקול ממשיך במרווחים קבועים למסדרון מואר טורקיז שבקצהו....אגם ורוד, הכצעקתה?

ביציאה מהרדיואקטיביות אני רואה שהממסרון נכשל בהעברה. שולח שוב. מתעקש. לא רציתי לפספס דיבדוב משותף. בכל אופן, ירח דבש שני. פונה שמאלה לספרדי, בחיים היא לא היתה יוצאת מהתלם ככה. שם הבנתי את סוד רתיעתי מדאלי-תזזיזותו. עברתי בין שני החדרים לקבל שתי לטיפות ואז התיישבתי על כורסת הנשיקה וקיבלתי ממנו בראש. חייב, אם רוצים לשחק עם הגדולים, דיבדבנו והחלפנו רשמים מול רוסיה. היא היתה באקסטזה, כצפוי. היא קפצה לשוויצרי ונכנסתי לרוסי. פה הגיעה ה---

[שליש רשומה]

#מקררפורח

ביתן שוויצרי - pamela risenkranz; ביתן רוסי -irina nakova

מאי 16, שבת

למוד ניסיון מאתמול, התנהגתי כצליין אומנות אחראי והתייצבתי ליד שערי הארסנל מאחורי קבוצת יפנים משכימי קום שהספיקו להיות בסיור בוקר בכנסיה. לא ניסיתי לדבוק באיזו שיטה על פיה אלך. מטח זיקוקי הדימויים שנורה מהקירות, רצפה ותקרה עירבל לי את יכולת ההחלטה ואף לא נתן לי לנהל רישום. נתתי לרגלי להוביל והתחלתי לעוף. הביאנלה מכריחה את האמן לפרוש כנפיו ובזכות זה המבקר מקבל סיור ממבט על. ממספר מקומות מגיחות עבודות הוידאו של הרון פארוקי ומספקות לי עוגן, נקודות יחוס בחלל. כעבור שעתיים נפלטתי לחנות הספרים, לעלות רשומה לפייס, להתאושש. כשחזרתי עברתי שוב במסדרון העבודות שדרכו נכנסתי. עכשיו , בפעם השניה, המראות הצטברו והסתדרו. היו עבודות שמשכו תשומת לב בפעם הראשונה ושוב בפעם השניה, כאלו שלא שמתי לב בפעם הראשונה, כאלו ששמתי לב בפעם הראשונה ושעממו בפעם השנייה או הפוך: שהתחושה השונה ייצרה מרחב חוויתי אישי עם היצירה. אחרי שעתיים יצאתי שוב להתאוור הפעם הלכתי להביא לנו אוכל ויין. אנחנו נפגשים ליד מטס שני הדרקונים הסינים על המים והולכים להתפקנק על הדשא בגן בקצה המתחם. אוכלים, קצת משתכרים מהיין. אנחנו שולחים האחד את האחר למקומות שונים. היא מביאה לי חוברת ממייצג על לאקאן וג'וייס ושולחת אותי לשם. מתווכחים על כיוונים ושוב אני מרגיז אותה. כשנפרדים היא אומרת שהצלחתי להרגיז אותה לשעתייים הקרובות אבל שתשכח אותי תוך חמש דקות. הסתירה המובנית. נשים, מה הן רוצות, אני הולך לכיוון המייצג לאקאן/ג'וייס. בדרך אני הולך לעשן ג'וינט מול הדרקונים, נושף מולם. עכשיו אני יותר רגוע, הולך לאיטי, רושם ומסמן. התערוכה בשבת מסתיימת בשמונה. אחרי שבע אני נלחץ שלא הספקתי זה וזה וזה בסוף מתיישב מול "השיר של ציילון" סרט 16 מ"מ של הרון פארוקי, מתעקש בקטנוניות עם הסדרנית ובחמישה לשמונה נפגש עם תמתמ ביציאה. יש דגים מאתמול שמחכים לצלייה במחבת

דרקון, תמתמ&ורדן, ג'וייס&לאקאן, השיר של ציילון

מאי 17, ראשון

מוקדם בבוקר יצאתי לרוץ, להתבלבל בסמטאות ונציה. הרחובות עדין שקטים, מתכוננים לעומס יום ראשון. לפני, מאחורי ומצדדי עוד רצים מתבלבלים, נתקעים באין כניסה חוזרים אחורה מסתובבים במעגל. לא אכפת לי להסתובב. מתחת לגשר חותרים בחור ובחורה על סאפ. מאיפה. אני שואל. הם משוויץ. מסתבר שיש טרנד להגיע לונציה עם סאפ מתנפח ולנוע איתו. אהבתי. קלטתי שונציה היא זיון אחד גדול, מרגיש כבר דייר מוגן ברחם שלה. לא בוער כלום, משפשף עם נעלי הMBT את אבניה ועם העיניים את שבריריותה, תלויה בשמירה קפדנית של מנגנון התרבות להמשיך לצוף ולא לטבוע. מידי פעם, כשיש חלון ראווה של מתווך אני עוצר ובוחן נכסים עתידים, אין כמו ונציה לחשוב גדול ולעומק. חוזר לדירה, הולך לשלוח רשומה וקובע עם תמתמ. ליד ארמון הכלבים בכיכר מתיישב על ספסל מחכה וכותב. שתי ישראליות, אם ובתה שוקולד לבן, התקרבו אלי מתלוננות על המאחרים בקבוצה. האחת דוחקת אותי, תחילה ברמיזה ואח"כ בדחיפת עכוז. בעלה של הבת מתקרב עם שתי נכדות. היא תופסת את הילדה בזרועה, מראה לה את הגשר לידנו ומספרת לה שהנה בגשר הזה סבא נתן לי כסף לקנות גלידה. בצד השני של הגשר הכסף נעלם ואז סבא אמר את רואה אי אפשר לסמוך עליך, אז תיזהרי. היום חם. אנחנו פותחים בקבוק יין ומתקררים עם שני טירמיסו, קלאסי ובטעם פיסטוק. היא הולכת למוזיאון האקדמיה אני יוצא לחפש את הבריקה, מקינטה מקציפה שראיתי בבוקר בריצה. בדרך, עד שאני מוצא את הבריקה נכנס לגלריות פרטיות ולבתי מסחר לזכוכית. אחר כך אני נוסע לג'ודאיקה. ביום ראשון לא מאוישות חלק מתחנות הספינות ואני מתגנב עם שני ברזילאים. באיים שממול למרכז הסצנה מורגשת האוכלוסייה המקומית יותר. גלריות נמצאות מאחורי חבלי כביסה. אני עוקב אחרי זוג גרמנים שנראים מחפשים מסעדה. גם אני מחפש, להערב. הם מוצאים ואני מתאכזב איתם שהיא סגורה, תפתח עוד שעה וכל המקומות להערב תפוסים. קובע עם תמתמ ליד האקדמיה, עכשיו אני מספיק מנוסה כדי לקצר, לקפץ בין ספינות. בערב אנחנו מסתובבים עם המפה של הטריפאדוויזור שמעדכנת את מקומנו. די, כבר עייפים.