הספר כ[פנטזמת] העיקר הולדת הקלאקלאקליניקה ארכיאולוגיה של מה רוצה מעצמי ב. יומנאיצ'ק 1. #mitaichi–כן 2. קארבר- לא 3. ים – לא 4. ספרות...

הבוקר התחיל בסערה. הודעתי בקבוצת הגרעין של התערוכה [ניסים, מתי ואני] שהפגישה מחר בזום לא תתבטל כמו שחשבתי בגלל שלום חנוך- משה לוי ספיישל...

[במסורת הרפואית של המאה ה-18]....המחלה מציגה את עצמה לצופה כסימפטומים וסימנים. אלו נבדלים מאלו בערכם הסמנטי וכן במורפולוגיה שלהם....

החלטתי לדלג לפרק 5 ובכלל למשחק את הקריאה כתיבה הזאת. לא אין לי ברירה. אם באמת הייתי מאמין שיש או היתה לי ברירה בטח הייתי מאלו שזועקים חמס...

בטח שלא אמרתי לשוטר רפי ולשותפו היותר נחמד שהפנצ'ר בגלל החברים שלך באור עקיבא שפירקו את הצורה לארית כדי לחפש חומר. פירקו בקטע שהייתי צריך...

חוויית המילים המתעופפות, סימנים מסמנים באוויר, שיח פתוח, הלכאורה פתוח, חסר גבולות, הלכאורה חסר גבולות.... אפשר להבין את טיבו של העמוד...

היום [צהרי אחרי ניטור פרפרים – 4 לבנינים לא מזוהים 1 לא מזוהה 1 סטרית – מצב הרוח הזמין עיון איטי בהולדת הקליניקה/פוקו. דילגתי על ההקדמה...

כנראה שיש קשר בין העובדה שבנחת יצאתי לנטר פרפרים - ובלי כוונה עברתי את המסלול המלא מלא בלי קיצורי דרך שכולל אף את תחנות קן השמוץ והערוץ...

הדבר הכי מעליב במערכת היחסים שלנו זה שלכל המשעממים והמשעממות יש לה זמן ולי כזה כל כך בקושי ואת.ה [אני] אומר.ת לעצמי תרד מזה כאילו יש לה...

+השלמת תמונות-- מה הנימה שכותב עכשיו? ממממ.... אין לי את המושג עדין. המושג יצוץ או לא, עם ובלי התוכן, עדיף שלא אחכה. לחכות זה לשתף פעולה...